כי נר מצוה ותורה אור.
התורה המצילה מכמה סוגי נזקים.
האם אני בדרך הנכונה?
למה צחק רבי עקיבא כשראה את אשת טורוסרופוס?
וזה לשונו:
ובפרק היה נוטל (סוטה כ"א א'), את זו דרש רבי מנחם בר רבי יוסי, כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, לומר לך, מה נר אינו מגין אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ומה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם. ואומר, 'בהתהלכך תנחה אותך', בעולם הזה. 'בשכבך תשמור עליך', זה מיתה. 'והקיצות היא תשיחך', לעולם הבא. משל לאדם שהיה מהלך בדרך, באישון לילה ואפילה, ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים, ומחיה רעה ומן הלסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך. נזדמנה לו אבוקה של אור, ניצול מן הקוצים ומן וברקנים ומן הפחתים. ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הלסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שעלה עמוד השחר, ניצול מחיה רעה ומן הלסטים, ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שהגיע לפרשת דרכים, ניצול מכולם. ביאור דבר זה, כי התורה היא שכלית. וכל דבר שהוא שכלי אינו נופל תחת הזמן, ולפיכך אמרו שהתורה מגינה לעולם, כמו שראוי אל דבר שאינו תחת הזמן, אשר אין לו שנוי. אבל המצוה, מגינה לזמן, מפני שהיא על ידי מעשה הגוף, כמו שהתבאר, והגוף יש לו התלות ושייכות בזמן, ולפיכך אין המצוה מגינה, כמו כל דבר שהוא גשמי, שהוא נופל תחת הזמן ויש לו הפסק.
