להביא את החכמה אל המציאות – לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה – משלי עם ביאור הגר"א פרק א' פסוק ד'

למד לאחרים, וילמדו אותך משמים.

וזה לשונו:

ד. לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.

לתת. אחר שיהא לומד וידע וגם יקיים, אז יהיה יכול גם ללמד לאחרים, וזהו: לתת וכו'. ועוד, שתכלית הספר הזה, אף שאחר שלמד ויודע ויקיים יהיה לו סייעתא דשמיא שיבין עוד, וזהו לתת לו מן השמים. לפתאים ערמה. כי סוג חכמה נחלק לכמה מינים פרטיים, ומהם: חכם וערום, וחכם היינו מי שלמד וקבל ויודע הרבה, וערום הוא היודע לפתות ולומר דברים טובים ומתוקים, ואוון טמון בלבו. וכן המכיר ומבין את זה נקרא גם כן ערום. וזהו לתת לפתאים למי שהוא קל להתפתות מחמת שהוא תם ואינו יודע ערמומיות, ועל ידי זה יהיה ערום, כמ"ש 'אני חכמה שכנתי ערמה' ויבין פיתויו של יצר הרע. לנער. לאותן שהן ריק מחכמה ואינו יודע כלום, יתן להם דעת ומזמה. פנימיות וחצוניות.

הג"ה: ונראה לענ"ד ש'זימה' מתרגם המתרגם עצת חטאין והיינו שיתן לנער שאינו יודע כלל ואי אפשר לו לא לעשות מצות ולא להשמר מעבירות, ועל ידי זה יהיה יודע המצוות, וגם להתיעץ איך להשמר את עצמו מזימה שהוא עצת חטאין. וכן כל מזימה שבספר הזה יתפרש על דרך זה.

נהנתם? שתפו אחרים, הם יודו לכם.

הוסיפו את התגובה שלכם:

מומלצים

קצרים לשולחן שבת

נגן וידאו

ווארט קצר לפרשת אמור: לבחור בחיים

לקבלת השיעורים החדשים במייל

לשיעורי הרב בלוי שליט"א ניתן להאזין גם בטלפון:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן