שיעור רביעי
וזה לשונו:
ג. לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים.
לקחת מוסר השכל. התכלית הוא לקחת מוסר השכל, היינו שיצליח, כמו שכתוב 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל'. ומה שאמר למעלה 'לדעת חכמה' ואחר כך 'מוסר', וכאן מוסר לבד, כי לידיעה צריך תחלה לידע החכמה ואחר כך ליסר את עצמו במוסר, אבל לענין עשיה, העיקר הוא המוסר. צדק ומשפט ומישרים. כלומר, זהו השכל שצריך האדם לקחת, שיהא בו כלולים כל המידות, והיינו צדק לעשות חסד וצדקה עם כל הבריות. וכשילך בדרך זו לבד אין זה מוסר השכל, כי לא יצליח, שלפעמים צריך האדם למדת הכעס, שהוא משפט, והיינו בינו לבין עצמו, כמו שאמרו חז"ל 'לעולם ירגיז אדם וכו", ולא לילך אחר תאוותו, ואף לשאר בני אדם צריך למדת הכעס לתת דין לרשעים, לאיש כדרכיו כפי הדין. וכן משרים שלפעמים צריך למדת היושר, וזהו על פי רוב. ולכן מוסר השכל אינו רק אם יהיה כלול מכל השלשה הנ"ל, ואז יצליח בכל דרכיו. והן ארבעה דברים, כמו שכתוב לקמן 'צדק ומשפט ומשרים כל מעגל טוב'. ואמרו מאי 'כל מעגל טוב', זה התוכחה, והוא נגד מוסר השכל, והם גם כן אותן שבכתוב 'ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ'.
הג"ה: ונלע"ד פירושו, שאותם שהם דלים עדיין שהלכו אחר מדות רעות – אחר התאוה או אחר הכעס – ולהם רפואתן שילכו בהפוכן כמ"ש הרמב"ם בהלכות דעות, אמר אצלם: 'ושפט בצדק', הן השתי מידות צדק ומשפט, כי הן צריכין לזה, לכל אחד הפכו. אבל 'לענוי ארץ' הם שכבר שברו יצרן, להם טוב דרך המישור והתוכחה, שהם טוב לצדיקים, לכן כתיב והוכיח במישור. והבן.
