מקורות לשיעור:
ספר נפש החיים – שער א – פרק ט
אמנם הענין כמ"ש. שהתחברותו ית' כביכול להעולמות והכחות כולם וכל סדריה' והתקשרו'.
וכן כל סדרי הנהגתו ית' אתנו. הוא כפי שיעור התנועה וההתעוררות המגיע אליהם ממעשינו למטה.
וכפי זה השיעור משתלשל ונמשך גם אלינו למטה פנים שוחקות ומוסברות. לכן גם הכרוב שרמז עליו ית"ש היו ג"כ צריכים להעמידו מצודד מעט.
כפי שיעור הצדוד של הכרוב שרומז עלינו מזה הטעם:
ולכן בעת קריעת ים סוף. אמר הוא ית' למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.
ר"ל דבדידהו תליא מלתא. שאם המה יהיו בתוקף האמונה והבטחון ויסעו הלוך ונסוע אל הים סמוך לבם לא יירא.
מעוצם בטחונם שודאי יקרע לפניהם. אז יגרמו עי"ז התעוררות למעלה. שיעשה להם הנס ויקרע לפניהם:
ספר מי השילוח – פרשת שלח
וידבר ה' אל משה לאמור שלח לך אנשים, איתא בזוה"ק תלת עלמין אית לי' לקוב"ה, עלמא דגניז בגוה ולא אתידע כלל, ועלמא דאתידע בה תמיד, ועלמא דאתידע ולא אתידע, והענין בזה כי יש שאין תפלה מועיל לו כלל וזה נקרא עלמא דלא אתידע כלל, היינו שנגד האדם הזה הקב"ה מסלק כבודו לעילא, ועלמא דאתידע בי' תמיד הוא נגד האדם שהש"י הוא תמיד בעזרו ומסיעו אף בלא תפלה ולא יוצטרך לתפלה, עתמא דאתידע ולא אתידע הוא נגד אדם שאין לו סיעתא בלא תפלה אך ע"י תפלה הוא נענה לאדם הזה יבא בלב רצון לתפלה כי לאלו השנים הראשונים לא יבא שום רצון בלב להתפלל, וכן הוא הענין כי ההולך בסיעתא לא יצטרך לתפלה ומי שלא יועיל לו תפלה ג"כ לא יבא לו בלב שום רצון תפלה, אך האדם כאשר לא יבא לו רצון לתפלה צריך להבין מפני מה אין בו רצון אם הוא מפני שלא יועיל לו או מפני שאין צריך, וכמו כן הענין במרגלים והמרגלים לא הי' מועיל להם שום תפלה לפיכך לא בא בלבם רצון תפלה, וכלב היה צריך לתפלה לפיכך נשתטח על קברי אבותיו והתפלל, ויהושע לא הי' צריך לתפלה כי הלך בסיעתא מה' כמ"ש בזוה"ק כי משה ברכו בסיעתא עילאה, לפיכך לא היה צריך לתפלה:
ספר דובר צדק – פרשת אחרי מות אות ד
וזהו מה תצעק אלי. כי הצעקה לה' יתברך היא למה שהוא משיג דלכך אומרים בכל התפילות ברוך אתה לנוכח. אבל כאן ואתם תחרישון שהוא המסירה עצמו לה' יתברך למעלה מן השכל. כי מצד השכל אי אפשר להתאפק ולשתוק בעת צרה כזו רק בני ישראל יכולין לזה. כמו שכתבתי במקום אחר על מאמרם ז"ל (שבת פ"ח ע"ב) אנן דסגינן בתמימותא והוא מצד דביקות שורשם שלמעלה מן השכל בה' יתברך. ועל ידי זה הוא בירור דביקות שורשם. וממילא בטלה טענת הללו עובדי עבודה זרה וכו' ומגיע קריעת ים סוף.
ספר צדקת הצדיק – אות סה
האדם צריך למסור נפשו להשם יתברך, שאם אינו כרצון ה' יתברך אז מוסכם לילך מן העולם, כדרך שנאמר (תהלים קל"ט כ"ד) וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, וכענין זה אמר יונה טוב מותי מחיי (יונה ד' ח'). וזה ענין נפילת אפים אחר כל תפילה, ואיתא בזוהר ריש קרח (קע"ו ע"ב) כי נפילת אפים הוא מסירה עצמו למיתה וגם בפשוט ירמוז לזה.
ספר צדקת הצדיק – אות רא
מסירות נפש בשביל אהבת ה' אינו הנפש לבד כפשטיה אלא גם הנשמה וכמו שמובא בזוהר (תרומה קס"ג ריש ע"א) דבכל נפשך היינו נפש רוח נשמה [דלשון כל משמע לפחות על שלושה דברים כמו שכתבו בתוס' (כתובות ח'.). וכן בכל לבבך הם שלוש כוחות שבלב קנאה ותאוה וכבוד דהיינו שני החללים שבלב ימין ושמאל וחיבורם יחד. ובכל מאודך איתא בזוהר שם דכמה זינין אינון בממון פירוש כמו שאמרו (ירושלמי תרומות סוף פרק ח') ליבא בכיסא תליא. וכפי התחלקות יצרי הלב כך התחלקות חמדת הממון. יש שממונו בשביל קנאה וניצוח ויש למילוי תאוה ויש להשיג כבוד על ידו] וכדרך שאמר משה רבינו ע"ה (שמות ל"ב ל"ב) מחני נא מספרך בשביל אהבת ישראל. ודוד המלך ע"ה ביקש לעבוד עבודה זרה כמו שאמרו בסנהדרין (ק"ז.) כדי שלא יתחלל וכו' דהיינו בשביל אהבת השם יתברך:
ומקושש לשם שמים נתכוין היינו בשביל אהבת התורה שיתגלה הלכה זו בעולם של חיוב מיתה למחלל שבת (כמו שכתבו תוס' בבא בתרא קי"ט ע"ב בשם מדרש) הגם דהוא יענש וזכה גם כן לבנות שנתלין בו כמו שאמרו (נדה ל"א סוף ע"א) חכמניות דרשניות ונתגלה גם כן על ידם פרשה מחודשת מדברי תורה בנחלות. כמו ששמעתי ענין הירושה עיקרו ירושת הכוחות של האב לבן. וידוע נוקבא הוא החשק וחסרון ודכורא המילוי ולכך הירושה לדכורא אך כשאין לו בן זהו שלא היה לו מילוי רק תוקף החשק לבד שזהו מסיטרא דנוקבא אז זה החלק גם הבנות יורשות. ומקושש שהיה לו החשק לתורה כל כך הגם שלא נתגלה ההלכה אלא במיתתו נמצא לא זכה להמילוי והיה לו רק החשק לכך לא היה לו כי אם בנות ונתגלה על ידם פרשה זו שהם יורשים כוחותיו במותו שאז היה מילוי חשקו וכוחותיו הוא החשק.
