פרשת בא – טעם החירות!

ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו.
מי שהוא נכרי מדברי תורה לא יבין ולא ירגיש הטעם.
כי באמת טעם הפסח היא, שהאדם ירגיש טעם צאתו לחירות,
וירגיש שטוב יותר משיהיה נכנע תחת שעבוד ועול טובות עולם הזה,
כי במצרים היה עיקר השעבוד כדאיתא (במכילתא יתרו א') שאין עבד היה יכול לברוח ממצרים,
לפי שהיתה משופעת בחמדות עולם הזה, כמו שנאמר (בראשית י"ג,י') כגן ה' כארץ מצרים,
והיה נוח לו להיות עבד במצרים מלהיות שר בארץ אחרת. והוציאנו השי"ת ממצרים שנקבל עלינו עול תורה ומצות,
ואז מבין האדם שכל אלו החמדות המה הבלים ואין בהם שורש חיים כלל.
אבל מי שהוא נכרי מדברי תורה אינו מבין טובת יציאת מצרים,
אף שעל הגוון יקיים גם כן מצות הפסח, לא ירגיש בו טעם כלל,
למשל מי שיש לו בן משכיל וטוב וכששומע אביו שמהללים אותו אז יתענג מאוד,
אבל איש נכרי אין לו שום תענוג מזה, וזה כל בן נכר לא יאכל בו.
(מי השלוח פרשת בא חלק ב')