איך מזהים פיתויים?
מתי בודקים את הדברים לפי הדובר?
י. בְּנִ֡י אִם-יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל-תֹּבֵֽא:
בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים. חוֹטֵא הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְהוּא לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּרֵישׁ יְשַׁעְיָה. אִם יְפַתּוּךָ. אוֹתָן בְּנֵי אָדָם הַחֲסֵרִים מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה. אַל תֹּבֵא לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי לֹא לְמִצְוָה הֵם בָּאִים לְפַתֹּתְךָ, כִּי הֵם בְּעַצְמָם אֵינָם חֲפֵצִים בָּזֶה וְאֵינָם עוֹשִׂים, וּבְוַדַּאי מָה שֶׁהֵם רוֹצִים לְפַתֹּתְךָ הַיְנוּ לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת. וְעַכְשָׁו מְפָרֵשׁ הַפִּתּוּיִים שֶׁלָּהֶם.
יא. אִם-יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם:
אִם יֹאמְרוּ וְגוֹ'. הָעִנְיָן, שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינֵי יֵצֶר הָרַע: תַּאֲוָנִי וְכַעֲסָנִי, וְהֵם נֶגֶד 'לֹא תִרְצַח' וְ'לֹא תִנְאָף', וּכְמוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה כָּתוּב תְּחִלָּה 'לֹא תִרְצַח' וְאַחַר כָּךְ 'לֹא תִנְאָף', כֵּן אָמַר כָּאן תְּחִלָּה הַפִּתּוּיִים שֶׁל הַכַּעֲסָנִי, וְאַחַר כָּךְ שֶׁל הַתַּאֲוָנִי. לְכָה אִתָּנוּ. כְּלוֹמַר, אַתָּה לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר רַע, רַק 'לְכָה אִתָּנוּ'. נֶאֶרְבָה לְדָם. וַאֲנַחְנוּ 'נֶאֶרְבָה לְדָם'. נִצְפְּנָה לְנָקִי. שֶׁהַגַּזְלָנִים הֵם שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבַּע: אֶחָד, הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת וְנוֹטֵל הַמָּמוֹן. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁנּוֹטֵל הַמָּמוֹן לְבַד. וּבְכָל אֶחָד הֵם שְׁנַיִם: אֶחָד שֶׁהוּא בַּבַּיִת, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא בַּשָּׂדֶה עַל הַדְּרָכִים. וְאוֹתָם שֶׁהוֹרְגִים אֶת בַּעַל הַבַּיִת בְּבֵיתוֹ, הוּא דֻּגְמַת הָאוֹרֵב שֶׁאוֹרֵב עָלָיו וְרוֹאֶה הָעֵת אֲשֶׁר יָכוֹל לִפֹּל עָלָיו פִּתְאוֹם, וְאָז נוֹפֵל עָלָיו וְהוֹרֵג אוֹתוֹ. וְזֶהוּ נֶאֶרְבָה לְדָם. נִצְפְּנָה לְנָקִי. הֵם אוֹתָם הַטּוֹמְנִים עַצְמָם בִּמְעָרוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים עַל הַדְּרָכִים עַד שֶׁנּוֹפֵל בְּיָדָם, וְזֶהוּ 'נִצְפְּנָה לְנָקִי', שֶׁיֵּצֵא נָקִי מִנְּכָסָיו, וְהוּא נֶגֶד אוֹתָם הָעוֹמְדִים עַל הַדְּרָכִים לִגְזֹל מָמוֹן לְבַד. חִנָּם. כִּי הַבָּא עַל הָאָדָם לִטֹּל מָמוֹנוֹ בַּעֲלִילָה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּלֵט מִן הָעֲלִילָה בְּרוֹב הִתְנַצְּלוּת, אֲבָל אִם בָּא עָלָיו לִטֹּל מָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא בַּעֲלִילָה, רַק בְּחָזְקָה, לֹא יְמַלֵּט מִיָּדוֹ, לְזֶה אָמַר 'חִנָּם', שֶׁלֹּא בַּעֲלִילָה כְּלָל, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה.
יב. נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר:
נִבְלָעֵם. כְּלוֹמַר אֶת הַמָּמוֹן. כִּשְׁאוֹל דֻּגְמַת הַשְּׁאוֹל שֶׁמַּפְרִיד אֶת הָאָדָם מִמָּמוֹנוֹ, כֵּן כַּאֲשֶׁר אָנוּ 'נִבְלָעֵם' אֶת מָמוֹנָם יִהְיֶה נִפְרָד מֵהֶם כְּיוֹרֵד שְׁאוֹל. חַיִּים. רַק בָּזֶה יִשְׁתַּנֶּה מִן הַיּוֹרֵד שְׁאוֹל, כִּי הַיּוֹרֵד שְׁאוֹל הוּא אַחַר מִיתָה, וְזֶה יִשָּׁאֵר בַּ'חַיִּים'. וְזֶהוּ נֶגֶד הַכַּת אֲשֶׁר נוֹפְלִים עַל הָאָדָם בִּהְיוֹתוֹ שָׁלוֹם וְשָׁלֵיו בְּבֵיתוֹ, וְנוֹטְלִים הַמָּמוֹן לְבַד. וּתְמִימִים. זֶהוּ נֶגֶד כַּת הָרְבִיעִית [גרסת מוה"ק: הַשְּׁנִיָּה], הַטְּמוּנִים בַּשָּׂדֶה עַל הַדְּרָכִים, וְהוֹרְגִים וְנוֹטְלִים גַּם הַמָּמוֹן. וְזֶהוּ: 'וּתְמִימִים', כִּי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְאוּמָהּ, נוֹפֵל בְּיָדָם כְּיוֹרְדֵי בּוֹר, דֻּגְמַת הַהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל לְתוֹךְ הַבּוֹר.
יג. כָּל-ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל:
כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא. הוּא נֶגֶד הַכַּת הָרְבִיעִת שֶׁסִּיֵּם בָּהּ, וְהֵם הַהוֹרְגִים עַל הַדְּרָכִים, שֶׁאֶצְלָם הַמָּמוֹן שֶׁנּוֹטְלִים הוּא כְּמוֹ מְצִיאָה, כִּי מִי יִדְרֹשׁ אַחֲרָיו, שֶׁהוּא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ. וְגַם מִי יִדְרֹשׁ אַחֲרֵיהֶם, שֶׁגַּם הֵם אֶפְשָׁר שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמָּקוֹם הַהוּא וְאֵין מִי שֶׁיַּכִּיר אוֹתָם. וְלָכֵן פִּתּוּיָם שֶׁהַ'הוֹן יָקָר' יִהְיֶה כְּ'נִמְצָא'. נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל. וְנֶגֶד אוֹתָם הַשֹּׁלְלִים עַל הַדְּרָכִים וּמַנִּיחִים בַּחַיִּים, אֵין זֶה כִּמְצִיאָה, כִּי הַבְּעָלִים עֲדַיִן בַּחַיִּים וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּדָּרְשׁוּ מִיָּדָם, רַק הוּא שָׁלָל שֶׁשּׁוֹלְלוֹ מִיָּדוֹ, שֶׁרָחוֹק הוּא שֶׁיִּדְרֹשׁ אַחֲרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָם, וְגַם הֵם אֶפְשָׁר שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמָּקוֹם הַהוּא וְאֵין מִי שֶׁיַּכִּיר אוֹתָם.
