על הפסוק 'כי תכלה לעשר'. שיעור מעניין עם התייחסות להבדלים בין קוצק לאישביץ, והטעות של אנשים מסויימים…
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית וגו' ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו' בכל מצותך אשר צותני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי וגו' שמעתי בקול ה' אלהי וגו'. זה שאמר הכתוב בפרשת ואתחנן (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת וגו' ומתרגמינן וזכותא תהי לנא, היינו שהשי"ת יברר אותנו שכוונתינו אמת. שמצד האדם אי אפשר שיברר את עצמו רק כשהשי"ת מסייעו ומברר עומק לבו שכונתו היתה רצויה, כי כל דבר צריך תמיד להבורא כל שעה וכל מקום שאם השי"ת ישגיח עליו יהיה לו הויה, וכל שכן האדם שהוא תמיד חסר וצריך להשלמה, והאיך יתכן שהאדם יצדיק עצמו יאמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי, והרי איתא בגמ' (ברכות סא:) לידע איניש בנפשיה אם צדיק גמור הוא, ובאמת אם לא היה יודע שאמר אמת איך יאמר עשיתי ככל מצותיך, וכדאיתא במסכת מעשר שני (פרק ה' משנה י"א) כככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות, וכאן אומר דברים שצריכים בירור שאומר שנתן וכוון לרצון השי"ת ושמא לא כוון שלא נתנו לעני הראוי ושמא נתן לרמאי, וזה רק מה שהשי"ת האיר לו אז והראה אותו שכוון לרצונו יתברך, שהרי אומר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך וגו' ולא נקרא בזה עובד על מנת לקבל פרס, וגם אומר לא שכחתי ואיתא על זה (מעשר שני שם) לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו, שהוא דבר שצריך בירור גדול שלא שכח בהבורא בעת רבלת הטובה, ועל זה אמר הכתוב וצדקה תהיה לנו היינו כדמתרגמינן וזכותא תהי לנא, שהשי"ת יברר ויזכך לב ישראל ויראה שכל מה שמבקש הוא לכבוד שמים, וזה שאומר השקיפה הוא גם כן לכבוד שמים, ומה שאומר לא שכחתי וכדאיתא בברכות (דף מ:) מלהזכיר שמך, היינו גם כן שמכיר שהשי"ת מאיר לו שלא שכח מלהזכיר שמו, וזה שכתיב (דברים ו כד) לטוב לנו כל הימים, שאחר שהשי"ת מברר אותו מותר לבקש גם על טובתו שאחר שעשה מה שנצטוה כפי דעתו השי"ת יגמור בעדו לבררו לטוב, שהמצות הם עצות שיקבע אמת בלב, וזה שצריך להזכיר שם השי"ת בברכה על כל טובה. שמך היינו אהבה שאחר שיודע שהשי"ת הוא הנותן נקבע בלבו אהבה, ומה שצריך להזכיר מלכות בברכה כדאיתא בברכות (שם) מלהזכיר שמך ומלכותך עליו, כי מלכות הוא יראה, ורב סבר שהעיקר הוא אהבה ורבי יוחנן סבר שצריך להזכיר גם מדת מלכות שצריך לשניהם אהבה ויראה, כי זה הוא השלימות כמו שכתיב (תהלים לד י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, שעל ידי היראה כשתצטרף לאהבה אז הוא ההשלמה.
