באותו זמן שאברהם אבינו מנסה לסדר ליצחק אבינו את השידוך שלו, יצחק אבינו יוצא לשוח בשדה.
וזה לשונו:
ויצחק בא מבוא וכו' ויצא יצחק לשוח וכו' וירא והנה וכו'. היינו כי יצחק היה שורש לכל היראות שבעולם אף בשב ואל תעשה כמ"ש והוא יושב בארץ הנגב היינו מנוגב מכל חמדה, לזאת אברהם אבינו שהכיר את נפש יצחק בזה וידע כי מאד נמצא בו יראה לעשות אישה מעשה בקום ועשה שלח הוא את עבדו לזווג לו זיווג, אך באמת מאת ה' היתה זאת כי בא העת שישא יצחק אבינו אשה וגם יצחק התחיל להתעורר בלבו לא תהו בראה כו' (ישעיהו מ"ה י"ח), אך ביען שהיה ירא לעשות איזה מעשה בפועל לזאת יצא לשוח בשדה ולהתפלל להש"י שיעזרו בזה ויזמין לו זווגו כי יש שזיווגו בא אצלו ומיד נענה בתפלתו וישא עיניו כו' כי טרם יקראו ואני אענה (ישעיהו ס"ה כ"ד).
