לחפש באמת ולמצוא.
וזה לשונו:
ז. יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.
יראת ה'. כאן הוא התחלת הספר, וקאי על מ"ש לעיל, שענין הספר הוא 'לדעת' ואומר עכשיו, שהיראה הוא ראשית ותחילת הדעת, כענין שאמרו חז"ל כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כו'. והיינו, מפני שאם אין בו יראת ה' אז הוא אויל, שהוא הפורק עול, והיפך בעל יראה. וחכמה ומוסר אוילים בזו. מפני שאם יש באדם יראת ה' ילמד לדעת, בכדי שיהא יודע ממה לשמור את עצמו. ודרך האדם כשרוצה את הדבר ומוצאו, חביב עליו ושמור בו, אבל אם אין בו יראת ה' ואינו מתיירא מן החטא, אף שלומד כמה פעמים לא ימצא, כי אינו לומד בכדי שיהא יודע ממה להזהר, וכל מילתא דלא רמיא עליה לאו אדעתיה, ולכן אף שילמדו, החכמה ומוסר בזוי אצלם ולא יהיה מתקיים בהם. (הגה"ה: ונלע"ד מה שכתוב 'חכמה ומוסר' ב' דברים, כי ביראת ה' יש ב' מיני משמעויות: אחת מלשון הבנה, וזהו חכמה, והשנית מלשון מורא, ולכן כי אם אין בו יראת ה' כלל, אז החכמה ומוסר בזו):
