אין ייאוש בעולם כלל!
אמונה וייאוש, מציאות ותקוה… איך מתמודדים?
שיעור בספר 'מי השילוח' פרשת עקב, ובכתבי רבי צדוק הכהן מלובלין בספר 'דברי סופרים' אות ט"ז.
וזה לשונו:
מי השילוח
המוציא לך מים מצור החלמיש. כתיב (ישעיהו נא א) הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וגו'. בזה מורה השי"ת לישראל שלא יתייאשו מישועה, הביטו אל צור חוצבתם הוא אברהם אבינו שאחד קראתיו היינו שנולד שיהיה בטבע עקר וכן מקבת בור נקרתם הוא שרה שאיתא במדרש (רבה לך פרשה מז ב) עיקר מטרון לא הוה לה, וכיון שהם בטבע לא היו ראוים להוליד לא היה בהם שום כוח תפלה כלל מצדם, ומכל מקום ואברכהו שנתקיים אצלו הברכה (בראשית כב יז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, מזה יאמין האדם כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה מאחר שכבר היתה בנויה מהשי"ת ועל זה יש כח תפלה יותר שיש טענה מה תעשה לשמך הגדול המחולל. וזה קל וחומר מאברהם ושרה שלא היה ראוים כלל להוליד וברכם ה', וזה קל וחומר דלא הוה הוה דהוא לא כל שכן, וזה שכתיב (ישעיה שם) וישם מדברה כעדן, שעדן הוא היפוך מחורבה שלא יחשבו ישראל שאבד סברם שמצור שנחצבו ממנו יבינו שיש תקוה שישובו בנים לגבולם. וזה המוציא לך מים מצור החלמיש שחלמיש הוא הקשה מכל אבנים שאין בו לחלוחית כלל, ומשם מוציא השי"ת מים שהוא היפוך מתפיסת אדם לגמרי.
דברי סופרים
אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמו שאמרו (ברכות י' סוף ע"א) אפילו חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז"ל (זוה"ק ח"א רי"ט ע"ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין:
וכל בנין אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור דאברהם ושרה זקנים ומי מלל לאברהם הניקה וגו' (בראשית כ"א ז'), שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל יכול ועם כל זה צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין זה בידעה זיקנת אברהם דטוחן ואינו פולט כמו שאמרו (בראשית רבה מ"ח י"ז) וכן זקנתה, ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה' היתה זאת שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל דלעולם השם יתברך יכול לעזור והיפלא מה' דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה:
וכן הישועה דלעתיד נאמר (ישעיה נ"ג א') מי האמין לשמועתינו וגו', וכן אמרו (סנהדרין צ"ז סוף ע"א) דאין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, ועל כן אמר (ישעיה נ"א ב') הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש, ושוב מצאתי בתנחומא (פרשת וירא ט"ז) על פסוק (בראשית כ"א א') וה' פקד דבר זה עיין שם ואהניין:
ואברהם אבינו ע"ה ראש האומה הוא שפתח דבר זה שלא להתייאש משום דבר כשנשבה לוט וכבר נתייאשו כולם מלהציל, דעל כן אמר מלך סדום הרכוש קח לך דכבר נתייאש בידי המלכים וקנייה אחר כך אברהם אבינו בשינוי רשות, ואברהם אבינו אזר עצמו עם שלוש מאות שמונה עשרה ילידי ביתו לרדוף אחר ארבעה מלכים, ובנדרים (ל"ב סוף ע"א) דהוא בגימטריא אליעזר, ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה רבינו ע"ה כי אלקי בעזרי ויצילני וגו' (שמות י"ח ד') שכבר היה חרב פרעה על צוארו והשם יתברך יכול לעזור גם אחר היאוש שאין להתייאש משום דבר, וזהו רמז מספר שלוש מאות שמונה עשרה בגימטריא יאוש עם הכולל היינו שמספר זה הוא המוציא מידי יאוש ומורה שהשם יתברך עוזר מכל דבר שהאדם חושב להתייאש:
ונראה לי דזה דברי ההיא סבתא (סוכה ל"א.) אתתא דהוה לאביה שלוש מאות שמונה עשרה עבדי וכו' עיין שם היינו דחשבה אולי סוברים כרבי שמעון (בבא קמא קי"ד.) דסתם גזילה יאוש בעלים, ובפרט עבדי ריש גלותא דתקיפי ואלימי ומי ידון עם שהתקיף ואצל רב נחמן ורבנן שעמו הוי שינוי רשות ולפיכך לא השגיחו בה, על כן אמרה דהוה לאביה וכו' שהיא מזרע אברהם שהתאזר עם שלוש מאות שמונה עשרה עבדיו לעורר דבר זה שאין יאוש כלל, ולמה לא ישגיחו בה להאמין לה שלא נתייאשה כלל כי גם הוא מזרע אברהם אבינו בוטחת בהשם יתברך כמוהו ויודעת שהשם יתברך יכול לעזור נגד הכל והיה לו לחוש לדבריה ושלא לישב בסוכה הגזולה:
