מהלך נוסף בביאור מאמר חז"ל בעירובין, חש בראשו יעסוק בתורה וכו'.
וזה לשונו:
וכנגד זה אמר 'חש בראשו יעסוק בתורה', כי בראש המחשבה, והתורה היא רפואת חולי הנפש הזה. ואמר 'חש בגרונו יעסוק בתורה', נגד הדבור שהוא בגרון, וגם התורה רפואה לחולי הזה. ואמר עוד 'חש בבני מעיו יעסוק בתורה שנאמר רפאות תהי לשרך', פירוש בני מעיו שבהם לב וכבד, אשר הם כחות התאוה והקנאה, וגם כן התורה רפואה לחולי הנפש הזה. ואחר כך אמר 'חש בעצמותיו יעסוק בתורה', העצמות הם כלים שעל ידיהם המעשה, כי הבשר בלבד אין פועל המעשה, אבל המעשה אשר יעשה על ידי העצמות שהם קשים וחזקים, על ידם המעשה,.והתורה גם כן רפואה לחולי הנפש הזה. כי כאשר יוצא האדם מן הסדר בשנוי אשר יש לו במחשבותיו, מחשבת עבודה זרה, או קנאה בלב, אשר בו הקנאה, והתאווה מן הכבד, וכמו שידוע, וגם דבר זה, התורה מחזיר אותו אל הסדר. ואחר כך אמר, כמו שהתורה רפואה אל חולי הנפש, להחזיר חולי הנפש אל הסדר, כך התורה היא רפואה לגוף, ולכך אמר 'חש בכל גופו יעסוק בתורה'. ולכך לא כלל האברים המיוחדים, דהיינו הראש והגרון ובני מעיים והעצמות, במה שאמר 'חש בכל גופו', רק כי אלו אברים חולי הנפש תלוי בהם, ואחר כך זכר 'חש בכל גופו' כנגד הגוף, שהתורה היא רפואת הנפש והגוף. וכל זה מפני כי היא סדר ושמירת הכל, ולכך העוסק בתורה אין ראוי שיהיה נמצא שנוי כלל:
