שלי שלי – שלך שלך
צעקותיו של החלבן בקעו מתוך המאפיה שבעיירה ונשמעו למרחקים. "גנב שכמוך! קניתי אצלך לחם במשקל קילו אחד, לפי טענתך. עכשיו חזרתי הביתה ושקלתי את הלחם, וראיתי שהוא שוקל בקושי 650 גרם! איזו חוצפה! למה רימית אותי??"
כעסו של החלבן בעבע כחלב מוקצף, אבל האופה מולו עומד ומיתמם, כאילו לא הבין מה החלבן רוצה ממנו. הוא השיב לו בנחת: "אין לי בכלל משקל בחנות, יש לי רק מאזניים. כשאני רוצה לדעת כמה שוקל הלחם, אני מניח בכף אחת של המאזניים קילו של גבינה שקניתי אצלך, ובכף השניה אני מניח את הלחם. כשהכפות שוות, אני יודע שהלחם שוקל קילו"…
מידות ומשקלות חייבים להיות מדויקים, כך מלמדת התורה בפרשת השבוע, פרשת כי תצא. המלבי"ם, בספרו 'התורה והמצוה', מגלה לימוד גדול לדרכיו של האדם בחיים, הטמון בעומק המצווה הזאת של מידות ומשקלות.
"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה".
"אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה".
"כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל".
פושע לא מחליט להיות פושע ברגע אחד. צדיק גם הוא לא נהפך להיות צדיק בהחלטה של רגע. כל דבר, לטוב ולרע, לטוב ולמוטב, הוא תהליך.
מהו השורש של כל התהליך? איפה מתחיל הכל?
מתוך ביאור המלבי"ם ניתן להבין, שהבסיס לכל הוא מה שמכונה בפרקי אבות "המידה הבינונית", ויש אומרים "זו מדת סדום". שלי שלי ושלך שלך.
במבט ראשון 'שלי שלי' נשמע בדיוק כמו 'שלך שלך'. מה ששייך לי, הוא שלי, ומה ששייך לך – שלך. אבל אף על פי ש'שלי שלי' ו'שלך שלך' נשמעים קרובים מאוד, יש בכל זאת הבדל דק ביניהם.
השאלה היא במה האדם מתמקד, מהו הערך היסודי, העיקרי, הראשי, שממנו הוא מתחיל. אדם ששם לנגד עיניו כערך עליון את ה'שלי שלי', ידאג מאוד "לא לצאת פראייר…" לכן, גם במקרה של ספק בדיני ממונות, הוא יעדיף לקחת לעצמו כדי שלא "להיכשל" חלילה ולוותר על משהו שהוא שלו… שלא יפסיד רחמנא ליצלן… שהרי מה ששלי – שלי…
לעומת זאת, יש אדם שהערך הראשי והעיקרי שלו הוא 'שלך שלך', שלא לקחת משהו ששייך למישהו אחר. מה יעשה אדם זה במקום של ספק? הוא יעדיף לוותר. הרי 'שלך – שלך'! לא אגע במה ששייך לך!
ההבדל הוא קל ודק מאוד, וקשה להבחנה, אבל יסודי כל כך, ובעל משמעויות רבות כל כך.
התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם בוחר לשים במרכז חייו את הערך 'שלי שלי', הוא עלול בשלב הבא להשתמש במידות ומשקלות שיהיו נוטים לטובתו, ואז יהיו לו בכיסו 'אבן ואבן גדולה וקטנה' לפי הצורך… כתוצאה מכך, בטווח ארוך יותר, הוא יגיע חלילה ל"תועבת השם כל עושה אלה, כל עושה עוול", הוא עלול לעשות את העוולות הקשות ביותר בעולם. כל עושה אלה, עושה כל עוול. "שכל עושה אלה, הוא בסוף יעשה כל עוול".
לעומת זאת, כאשר הוא בוחר בדרך של 'שלך שלך', ואינו רוצה להשתמש בדברים השייכים למישהו אחר, הרי גם במקום של ספק הוא יעדיף להכריע לטובת הצד השני. לכן הוא יקפיד שהמשקל והמידה יהיו מדויקים – 'איפה שלמה'. במקרה הצורך, הוא אף יוסיף עוד יותר, לטובת הצד השני. "איפה שלמה וצדק יהיה לך, למען יאריכון ימיך". המידה של 'שלך שלך' תוביל את האדם להיות צדיק, ולהגיע למידה של 'שלי – שלך', למידה הטובה ביותר – השלום, שהוא שורש כל הטובות.
ובלשון המלבי"ם: "שיתנהגו במדת "שלך שלך"; וע"י הכרעה, יתדבקו במדת "שלי שלך". ועי"ז ישכון השלום ביניהם, ויאריכו ימים על האדמה, כי לא חרב הבית רק מפני שנאת חנם. ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם לא יעשו כן והמדות יהיו חסרים… ואז תתרבה השנאה ביניהם ולא יאריכו ימים".
הכל מתחיל בפרט קטן, ובהבחנה דקה מאוד, 'שלי שלי' – 'שלך שלך', שניהם נכונים! השאלה היא על איזה צד האדם שם את הדגש: צדיק או עושה עוול.
נשים לב לדברי הרמב"ם בהלכות גניבה פרק ז' הלכה י"ב: "קשה עונשן של מידות [מצות המידות והמשקלות המדויקים] יתר מעונשן של עריות, שזה בינו לבין המקום וזה בינו לבין חבירו. וכל הכופר במצות מידות ככופר ביציאת מצרים, שהיא תחילת הצווי. וכל המקבל עליו מצות מידות הרי זה מודה ביציאת מצרים, שהיא גרמה לכל הצוויין".
מדברי הרמב"ם בענין נראה שענין המשקלות הוא חמור מאוד יותר מהעבירות החמורות ביותר, וכמו שדרשו חז"ל על סמיכות פרשת מידות ומשקלות לזכרון מעשה עמלק, והדברים מבוארים ומדויקים.
יעזרנו ה' לראות טוב, לבחור בטוב, ולהגיע אל הטוב.
שבת שלום, וכתיבה וחתימה טובה.
