לעבוד במלון
כמה עולה שהות במלון חמישה כוכבים פלוס, במשך לילה אחד? ובמשך שבוע? ובמשך חודשים ושנים…
"העולם הזה הוא מלון יקר", כך התבטא ואמר רבי ישראל מסלנט. לכל דבר שאדם נהנה ממנו כאן בעולם, יש תעריף. לכל דבר יש מחיר, והעולם הזה הוא מלון עם מחירים יקרים מאוד. מי יכול לחיות בעולם, ליהנות ממנו, לקבל שפע, ולא לצאת עם חשבונית יקרה מאוד? כמובן, רק עובדי המלון, 'פרסונאל'… הם יכולים להשתמש בכל ההנאות שמציע המלון, ולא רק שלא יידרשו לשלם עליהן, אלא עוד יקבלו משכורת בסוף החודש…
לפעמים אדם סיים את תפקידו בעולם הזה, והגיע זמנו לעזוב את העולם. ואף על פי כן, הוא ממשיך לחיות עוד שנים רבות. יש אפשרות לאדם להישאר בחיים, על אף שסיים כבר את תפקידו. כיצד? אם הוא "עובד המלון", טורח לצורך רבים, עושה בשביל הציבור.
החתם סופר כותב בהקדמה לספר התשובות שלו, על הפסוק בפרשת השבוע, כי תבוא: "והותירך השם לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתך", שיש פעמים שאדם מצד עצמו אכן היה צריך למות, אבל "והותירך" – הקדוש ברוך הוא משאיר אותו בעולם לטובה, "בפרי בטנך ובפרי אדמתך" – בשביל הילדים שלו, בשביל התלמידים שלו. הברכה שהאדם זוכה לה כאשר הוא טורח בשביל אחרים, כאשר הוא חלק מן הציבור, היא ברכה בכל התחומים, ברוחניות וגם בגשמיות.
מוסיף החתם סופר חידוש גדול, על הפסוק המספר על הכוונה להפוך את סדום: "והשם אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה", מדוע מסביר הקדוש ברוך הוא ומספר לאברהם את העתיד להתרחש בסדום?
משיב החתם סופר: אברהם אבינו, בגלל תפקידו ומצבו, בגלל כוחותיו הייחודיים, היה עסוק תמיד עם עובדי אלילים. הוא לא יכול היה להיות במצב נקי וטהור, שראוי לקבל נבואה. אמר הקדוש ברוך הוא: "המכסה אני מאברהם"?! הייתכן שיפסיד מכך שהוא פועל למען הכלל? אברהם אבינו לא יפסיד כי הוא עושה בשביל אחרים!
העולם הזה הוא אכן מלון יקר, אבל מי שמשתדל בשביל הרבים לא צריך לשלם מכיסו עבור שהותו במלון. אפילו אם אינו ראוי מצד מדרגת עצמו, אם הוא מתעסק וטורח לטובת הרבים ומתעניין בכך, הוא זוכה לסייעתא דשמיא עצומה, הרבה מעל ומעבר למה שמגיע לו.
בעל התניא, שהשבוע חל יום הולדתו, חיבר את הספר כדי שהאברכים הצעירים לא יצטרכו להידחק ולהיכנס אליו כדי לשמוע ממנו דברי תורה, אלא יוכלו ללמוד בספר ולדעת מה שצריך. אולם היו אברכים צעירים רבים שהספר לבדו לא הספיק להם. הם היו זקוקים לאברך מבוגר ותיק, שיסביר להם את המושגים ואת השפה שבה הספר נכתב. בעל התניא ביקש מהמבוגרים שיעזרו לצעירים. אומרים, שבקשר לכך הוא התבטא על האברכים שעוזרים ומסייעים לאחרים בלימוד, בצדקה, ברוחניות ובגשמיות, בהבטחה הבאה (בתחילת תורה אור): "נעשים מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה"!
לא מפסידים כלום מעשייה למען כלל הציבור. להיפך, רק רווח גדול מאוד יוצא מכך!
בחסדי השם מתפתחת קהילתנו הקדושה וגדלה לשם ולתפארת. רבים צובאים על דלתות היכל בית המדרש ומבקשים להיות חלק ממקדש מעט זה. רבים שואפים להיות מן העושים למען בני הקהילה, להטות שכם, לתת כתף. לפעול למען הציבור, איש כמתנת ידו, אם בגוף ואם בממון, בין בדיבור ובין במעשה. ורבים זוכים לכך בפועל. כעת הזמן, בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, לקראת ימי הדין, הימים הנוראים, להצטרף ולהיות מהזוכים ומהעושים.
בזכות הרבים, בזכות העשייה למען הרבים, נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, לשנת גאולה וישועה!
