ההבדל בין חיים ומוות – העליות והירידות… והחיות רצוא ושוב.
מה עבר על כל הצדיקים?
וזה לשונו:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ויפגע במקום וגו', ויקח מאבני המקום וגו', והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. יש בכאן סוד גדלות וקטנות. כידוע בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי 'החיות רצוא ושוב', ואי אפשר לעמוד על מדריגה אחת תמיד, רק עולה ויורד. והירידה הוא צורך עליה. כשנותן על לב ויודע ומרגיש זה שהוא בקטנות, ומתפלל אל ה' על דרך (דברים ד', כ"ט) 'ובקשתם משם את ה' אלקיך, ומצאת…' וזהו 'משם', ממקום שהוא שם, כמו שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה.
והוא שמרומז בפסוק 'ויצא יעקב מבאר שבע', היינו, כשהצדיק נופל ממדריגתו, ויוצא מן הנביעו והשכינה שנקרא בת שבע כידוע. וזהו 'וילך חרנה', היינו שנופל לקטנות, וכשמרגיש בזה, 'ויפגע במקום', היינו, שהוא מתפלל על זה להמקום ברוך הוא. 'ויקח מאבני המקום', היינו ממקום שהוא שם, כנ"ל 'ובקשתם משם את ה' אלקיך' בשם אא"ז זללה"ה.
ואז 'ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה', היינו, שהירידה, שהיא 'מוצב ארצה', הוא 'סולם', לעלות אחר כך למדריגה יותר גדולה, כידוע זה, שהירידה צורך עליה. וזהו 'וראשו מגיע השמימה', שיגיע למדריגה יותר גדולה. 'והנה מלאכי אלקים', היינו, שיראה שכל הצדיקים כולם מתנהגים כך, 'עולים ויורדים בו', היינו, שיש להם ירידה, והירידה הוא צורך עליה, כמו אברהם כתיב בו (בראשית י"ג, א') 'ויעל אברם ממצרים', וכן יצחק, וכולם. וזהו שמרמז רש"י בצחות לשונו, על 'וילך חרנה', כל שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה.
ואחר כך, 'והנה ה' נצב עליו', היינו, שנתגלה לו בחינת גדלות, שהוא הוי"ה ב"ה, והבטיח לו 'ופרצת וגו', היינו, שיבא למדריגה גדולה מאוד בהתפשטות הדעת. והוא שאמר 'אכן יש ה' במקום הזה', היינו שיש בחינת גדלות, 'ואנכי לא ידעתי', פירוש, אחר אשר הביא ה' אותו לבחינת גדלות, אמר 'לא ידעתי', כי יש שם בחינת הוי"ה, ולולא ה' בעזרתי לא יכולתי לבא לזה ההשגה לעולם. כי אם היה יודע בידיעה ממש שהוא בחינת הדעת, אז היה בבחינת גדלות ממש, וזהו 'ואם ידעתי לא ישנתי', שהם הסתלקות המוחין. וזהו 'ויירא ויאמר', והבן כל זה כי קצרתי:
