לעוד שיעורים ושיחות בענייני ראש השנה, תקיעת שופר, עקידת יצחק, ועשרת ימי תשובה ראו בעדכון לראש השנה
מוסר והתעוררות הלב
לרבינו שר שלום מזרחי דידיע שרעבי זללה"ה
הנה כבר נודע כי פשט טעם מצות השופר הוא לעורר הלבבות הישנים בתרדמה חלאת היצה"ר. והן עתה היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו.
לכן נחפשה דרכינו ונחקורה, כי הן בעוונותינו שולחה אמנו זה כמה וכמה שנים רבים, והצדיק אבד למטרוניתא. ולכן כל מגמת פנינו בתפילתינו תהיה בכונה שלימה לפדות את השכינה וניצוצי הקדושה מהגלות, ולתברא בית אסורים דילה, כמו שאמרו בתקונים על פסוק ויפן כה וכה, אי אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה לאמר לאסורים צאו, אי אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזיר קב"ה שכינתא לגביה, אלא כולהון צוחין בצלותין ביומא דר"ה ויוה"כ ככלבין הב לנא מזוני סליחה וכפרה, כתבנו לחיים, ואנון עזי פנים כו', ולית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזיר קב"ה שכינתא לגביה.
וכל איש הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ, מגופו ומבניו ומממונו, מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו, שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין. ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.
ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו, וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עונו מצדו אלף ורבבה מימינו, ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין, ובפרט התלויים בלב, כגון לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תקום ולא תטור, לא תאמץ ולא תקפוץ. ועשין, ליראה את ה', לאהבה אותו, ללכת בדרכיו, ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה, והיא היא שהחריבה את בתינו, ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד, וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו.
ועל זה ידוו כל הדווים, האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו, או שמא החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק, והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו. ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה, על מה אבדה הארץ עליונה ותחתונה, ותחלת דינו של האדם הוא על ד"ת, וכל שעה וכל רגע שאינו עסוק בד"ת נקרא וחסרון לא יוכל וגו', וכל שאינו עוסק בד"ת נקרא נזוף, כי דבר ה' בזה, ובכל יום בת קול יוצאת ואומרת אוי כו'. ואפילו היושב בטל נק' לץ מד' כיתות כו', כ"ש השח שיחה בטלה שהוא בעשה, ומגיד לאדם מה שיחו אפי' דברים שאין בהם ממש נכתבים ונקראים, אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה. וכ"ש הנכשל בעון ד' כיתות הפוגמים בכל ד' העולמות אבי"ע, דהיינו לצים חנפים שקרנים לשון הרע. ובפרט בשכינה שכל חטא הוא קוץ מכאיב ומזיק בית אסורין דילה ומוסיף מכאוב על מכאוביה, ערות אמך לא תגלה, ומה הלשון אומרת קלני כו', הגמול הזה קויתי, אוי כי בני יצאוני צעקה הנערה, נתנני ה' וגו'.
ועסק התורה שמתקן לקב"ה ושכינתיה צריך לשמה בלי שום פניה, כמ"ש בתיקונים כמה מארי מדרשות צווחין בכל יממא ולילה באורייתא דבעל פה בכמה קושיין, וצווחי בה ככלבים כו' הב לן עותרא בעלמא דין, הב לן עותרא בעלמא דאתי, כמה דאוקמוה למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה, ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא ולחברא לה בבעלה, ובגין דא קלא נפיק בכל לילה ואמר מה אקרא זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא ליחדא שכינתא עם בעלה, ולית מאן דיתער לה לגבי בעלה, אין מנהל לה ואין מחזיק בידה, כי הן בעונותינו שולחה אמנו כו' כנ"ל.
לכן עתה עת רצון היא, חזק ונתחזק להכניע לבנו ולשוב בתשובה שלימה, כי שערי תשובה היום הם פתוחים, כי אותה אנחנו מבקשים כהיום הזה, כי כל עיקר השופר תלוי בתשובה, כמ"ש בזוהר כנודע, ואז תשוב ה' שהיא אמא להתפשט המוחין בז"א, והוא הכרח גדול התעוררות הלב בתשובה כהיום הזה, כי אין קול השופר פועל באימא הנק' אוזן והנק' תשובה להמשיך המוחין בז"א אם לא שעולה הקול בהתעוררות הלב בתשובה, ואז דברים היוצאים מן הלב נכנסים באוזן.
[שייך לר"ה שחל בשבת: וכבר נודע כי עיקר חזרת המוחין בז"א היום ומיתוק הדינים הוא ע"י השופר, וכל עצמו של שופר הוא לעורר לבבינו לתשובה, כלומר עורו ישנים מתרדמתכם ושובו אל ה'. ואז תשוב ה' אימא להתפשט בז"א. נמצא כי עיקר הכל היא התשובה ובלא תשובה א"א למוחין להתפשט, כי כל אבר וגיד פגום או שעדיין לא נברר ולא נתקן א"א למוחין להתפשט בו כנודע. לפיכך נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה', כל א' לפי שיעורו א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שלא יפחות כל אחד לשוב מאיזה חטא קל או חמור ואז זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות ונכתב בספר צדיקים לחיים, ודבר זה הוא הכרח גדול בכל עת, ובפרט ביום שאין בו תקיעת שופר אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים שע"י הרהורי תשובה זו יחזרו המוחין להתפשט בז"א וימתקו הדינים.
וכל מגמת פנינו בתפילותינו לא יהיה אלא להתפלל ולשפוך נפשינו אל ה' יתברך לפדות השכינה מהגלות ולתברא בית אסורים דילה לאמר לאסורים צאו, כמאמר התיקונים ויפן כה וכה אי אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה, ויקרא לקב"ה בתיובתא דיחזיר שכינתא לגביה, אשר זה כמה ימים ושנים ושכינה בגלות בית קדשינו ותפארתינו חרב ונסתם כל חזון נבואה, ורוה"ק פסקה ממנו ורוב מצות התורה גנוזים בקרן זוית, עבר קציר כלה קיץ והכל תלוי בתשובה.]
והוא כי נודע כי בצלם אלהים עשה את האדם, בצלם דמות כללות כל העולמות, והאוזן כנגד אמא דכללות, והלב כנגד ז"א דכללות שבו תלוי השינה, כי כפי ביטול מצות עשה שהאדם מבטל כך מחליש כח איברי נרנח"י שבו ואינם פועלים בו ונקראים מתים, ולפעמים מסתלקים לגמרי, והיא היא השינה, וכפי מה שעובר על מצות לא תעשה כן הוא מייבש ומעוות איברי נרנח"י ומשליט עליהם ס"א ח"ו.
ועתה בהתעוררות לבו אל התשובה מתעוררים איברי הנרנח"י ההם, כי החפץ והתשוקה אל התשובה שהיא נשמה הוא גורם להמשיך חיות הנרנח"י אל האיברים ומחיה אותם, וכמו כן גורם כי בעלות קול השופר בהתעוררות הלב בתשובה גורם שהז"א שהוא הלב דכללות יתעורר להעלות מ"ן מניצוצי אחוריים דאמא ובזה מתפעלת אמא להתייחד עם אבא ולהמשיך המוחין בז"א שכבר הוא מוכן לקבלם.
ונראה שאפילו יהיה בידו של האדם חטא מהחטאים המעכבים את התשובה, כגון שהיה סיבה להחטיא את חבירו, בזה ההתעוררות התשובה היום גורם לפתוח לו שערי התשובה, כי שערי תשובה פתוחים, כי התעוררות תשובה מעט היום הוא כנגד טורח גדול בזמן אחר. וכן כתבו הראשונים שמי שלא שב בתשובה באותם הימים שקודם ר"ה ונכתב ונחתם בר"ה בין הרשעים, שאם הרהר בתשובה באותו היום בצבור יקרע רוע גזר דינו ויכתב בספר החיים, יען שערי תשובה פתוחים, דרשו ה' בהמצאו וגו'. כמ"ש הרמב"ם ז"ל אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועילו ולא יצילו, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, יעזוב כל אחד דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה, ע"כ.
ויתחרט על בטול תורה ומיעוט מצות ומעשים טובים, ועל אשר לא טוב עשה. ולא על מעשיו של שנה שעברה לבד, אלא על כל מעשה ימי שני חייו, וגם על כל גלגוליו שעברו, על הכל יביא האלהים כו', ולכן יתחרט חרטה גמורה על אשר לא טוב עשה. ולכן עת לחננה ושעת רצון להתחרט חרטה גמורה על כל אשר נואלנו ואשר חטאנו בכלל ובפרט, ולקבל כל א' ממנו לשוב מאיזה עון שבידו, ואל יפחות כל אחד לשוב מאיזה חטא קל או חמור, כי בזה זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. וכל א' ימחול בלב שלם לכל בן ישראל ושלא יענש שום בר ישראל בסבתו לקיים מצות ואהבת לריעך כמוך.
