התמכרויות, זהות יציבה מול זהות צומחת, וחולאי הנפש – שמונה פרקים להרמב"ם פרק ג' חלק ב' – שיעור 12

וזה לשונו:
אמנם, חולי הנפשות אשר לא ירגישו בחולים וידמו בו שהוא – בריאות, או שירגישו בו ולא יתרפאו – אחריתם, מה שתהיה אחרית החולה, כשימשך אחר הנאותיו ולא יתרפא, שהוא ימות בלי ספק.
אבל המרגישים, והם נמשכים אחר הנאותיהם – אמרה בהן התורה האמיתית מספרת דבריהם: "כי בשרירות ליבי אלך, למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט, יח). רצוני לומר: שהוא מכון לרוות צמאו והוא מוסיף לעצמו צמא.
אך על שאינם מרגישים בדבר – אמר שלמה המלך, עליו השלום, עליהם: "דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם" (משלי יב, טו). רצה לומר: שומע לעצת החכם – חכם, מפני שיודיענו הדרך שהוא ישר באמת, לא אשר יחשבהו הוא 'ישר'.
ואמר: "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מות" (שם יד, יב).
ואמר עוד בחולי הנפשות האלה, בהיותם בלתי יודעים מהיזיקם ומה יועילם: "דרך רשעים כאפלה, לא ידעו במה יכשלו" (שם ד יט). אך מלאכת רפואת הנפשות היא, כמו שאספר בפרק הרביעי.