נתיב התורה מתוך ספר נתיבות עולם למהר"ל מפראג, ד"ה ובפרק כיצד מעברין.
וזה לשונו:
בפרק כיצד מעברין (עירובין נ"ד א'), אמר רבי יהושע בן לוי, המהלך בדרך ואין לו לויה, יעסוק בתורה, שנאמר 'כי לוית חן'. חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר 'חן הם לראשך'. חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר 'וענקים לגרגרותיך'. חש בבני מעיים יעסוק בתורה, שנאמר 'רפאות תהי לשרך'. חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר 'ושקוי לעצמותיך'. חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר 'ולכל בשרו מרפא'. אמר רב יהודא בריה דרבי חייא, בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, אדם נותן לחבירו סם, יפה לזה, וקשה לזה. והקדוש ברוך הוא נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר 'ולכל בשרו מרפא', עד כאן.
רצה לומר שהדרכים הם בחזקת סכנה, וכמו שהתבאר בפירוש הפרקים (דרך החיים אבות ג'). וטעם הדבר שהדרכים הם בחזקת סכנה, כי הדרכים אין שם ישוב האדם, ודבר כמו זה הוא נבדל מן עיקר העולם, כי עיקר העולם הוא הישוב, ודבר זה יוצא מן הישוב. ולפיכך שולטים שם הפגעים, אשר הם מתנגדים אל העולם, ולכך יש לחוש שישלטו בו פגעים, אשר אינם מסדר העולם. ולפיכך אמר 'ההולך בדרך ואין לו לויה', ובודאי כאשר יש לו לויה, הרי הם מתחברים אליו בני אדם, וכיון שיש אצלו אדם, נחשב זה כאלו היה בישוב העולם, ואין נקרא זה שפורש מן הישוב. אבל זה שאין לו לויה וחבור אל הישוב, מה יעשה ויהיה לו חבור, יעסוק בתורה, כי התורה סדר שמירת העולם כמו שהתבאר. ולכך כאשר התחבר אל התורה, הרי יש לו לויה וחבור אל סדר העולם. ושמירת הסדר מציל מן הפגעים אשר לא ישלטו, כי אין הפגעים שולטים רק כאשר פורש מן העולם, כמו שאמרנו, כי לכך 'כל הדרכים בחזקת סכנה', אבל כאשר הוא מתחבר אל התורה, יש לו לויה אל סדר העולם, ובשביל זה אינו יוצא מן ישוב העולם, והדבר הזה הוא אל האדם לויה גמורה. ואם נחשב לאדם לויה כאשר יש לו התחברות אל בני אדם, כי אז אינו נחשב שהוא לעצמו, ולכך כאשר יש בני אדם עמו יש לו לויה, שאז הוא מתחבר אל הבריות שהם העולם, ואם דבר זה הוא לויה שלו, כל שכן כאשר יתחבר אל התורה, שהיא סדר כל העולם, ובה נמצא הכל, שיש לו לויה גמורה, שמתחבר אל העולם, ואינו נבדל ממנו שיהיו שולטין בו הפגעים, ודבר זה מבואר.
