שלא להוציא מהפה דבר שאין הלב מעיד על אמתתו.
איך מגיעים לאמת פנימית?
מקור הסיפור על האמת:
המהרש"א בח"א לסנהדרין צ"ב ע"א מביא את הסיפור בשם בעל העיקרים. ומובא גם בספר פלא יועץ ערך אמת.
וזה לשון ספר חסידים סי' תרמ"ז:
מעשה ברשע אחד שאמר לחכם, אלו היית מורה לי תשובה דבר אחד הייתי עושה ואפי' קשה ביותר. א"ל אל תכזב ובזה לך תשובתך מקובלת. אמר הרשע זה אסבול אף על פי שקשה לי ביותר.
כשבא לגזול אמר בלבו אם ידעו כי אני אומר אמת, גזלתי, יתלוני. ואם אומר שקר היא, אכזב. ונמנע.
פעם אחת הפקיד לידו המלך את הכלי שהיה כסף וזהב בו, והיה יצרו אומר לו לגוזלו. חשב בלבו אני צריך לישבע על שקר ואעבור על מצות מורי, נמנע והלך לו.
פעם אחת רצה לבוא על הזונ' אמר אם יכירו אותי אם אומר שקר אעבור על מצות מורי, נמנע והלך לו. כך שב מכל עונותיו.
לכך נאמר (משלי ל' ח') שוא ודבר כזב הרחק ממני, וזהו שנאמר (צפני' ג' י"ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.
