לאט אבל בטוח, העליה ההדרגתית בסולם הדרך האמצעית – שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד' חלק ה' – שיעור 17

וזה לשונו:
והמשל בו: כשנראה אדם שהיתה לו תכונה בנפשו וחסר בה נפשו מכל טובה לרוב הכילות – וזו פחיתות מפחיתויות הנפש. והפועל אשר יעשהו – מפעולות הרע, כמו שבארנו בזה הפרק. וכשנרצה לרפואות זה החולי, לא נצוהו להרגיל בנדיבות – שזהו, כמו שירפא מי שיגבר עליו החום בדבר הממוצע השוה, שלא יבריאהו מחוליו. אבל צריך שנביאהו לפזר, ויכפול מעשה הפיזור פעם אחר פעם פעמים רבות, עד שתסור מנפשו התכונה המחיבת לכילות, ויהיה קרוב להגיע אל תכונת הפיזור – ואז נסלק פעולות הפיזור, ונצוהו להתמיד על פעולות הנדיבות וישקוד עליהן: לא יותיר ולא יחסר. וכן כשנראהו מפזר – נצוהו לעשות פעולות הכילות ולשנותה.