ועלינו יהמו רחמיך… ותן שכר טוב
ימי בין המצרים הם ימים של קושי ושל אבלות. גם בפרשת השבוע, פרשת מסעי, קוראים על מסעות בני ישראל הרצופים בקשיים ובניסיונות. זה לא נחמד… אבל חז"ל לימדו שיש שכר מיוחד דווקא במצב כזה של התמודדות, "טוב אחד בצער ממאה שלא בצער", "לפום צערא אגרא".
השאלה היא, כשבעז"ה בקרוב יהיה קל יותר, לפי מה ימדדו את השכר?
כאשר רות נמצאת בשדה ומלקטת שיבולים, בועז משבח אותה על מסירותה לחמותה, "ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה'" (רות ב יב).
מסביר החיד"א: מה הפירוש "משכורתך שלמה"? רות הלכה מארץ מולדתה, עזבה את משפחתה, והצטרפה לעם בלתי מוכר וזר. נעמי הזהירה אותה ואת ערפה: אין לכן סיכוי! אף אחד לא יתחתן אתכן. חוץ מהשנאה שיש בשטח כלפיכן בתור מואביות מהעם השנוא, גם על פי ההלכה ספק גדול אם מותר להתחתן איתכן! (בסוף נפסק שמותר, אבל אז זה עוד לא היה ידוע…)
ולמרות הכל, רות האמינה. האמינה בד' והייתה מוכנה לשלם מחיר.
אומר לה בועז: היום את עושה משהו קשה מאד וכמובן מקבלת שכר גדול ו"לפום צערא אגרא".
דעי לך!! בהמשך יהיה לך קל יותר, כבר תתרגלי… דברים תמיד נראים גדולים וקשים, אבל בסוף הם נהיים קלים יותר… כל קושי עובר בסוף… אבל השכר שתקבלי לנצח, גם כאשר כבר לא תרגישי שום קושי, תמיד יהיה משכורת שלמה, כמו בתחילה, כשבאת לחסות תחת כנפיו.
רעיון דומה מביא רבי ישראל סלנטר. אדם שמרגיל עצמו לקום מוקדם בבוקר לתפילה, בתחילה קשה לו מאד, אך עם הזמן הוא מתרגל. (ואדרבה, כשאומרים לו לקום מאוחר יותר, זה כבר קשה לו…)
אך גם כשהוא כבר התרגל הוא יקבל שכר כמו בזמן שהיה לו קשה!! וכי בגלל העבודה הקשה, שהרגיל את עצמו לקום מוקדם, הוא יקבל פחות שכר?!
לעומת זאת, הרבי ר' זושא מהאניפולי בספר 'מנורת זהב' מסביר בדיוק להפך. בועז אומר לרות:
עכשיו קשה לך? אז תנצלי! עכשיו את אוספת יהלומים!! תנצלי!!
עוד מעט יהיה לך יותר קל וכבר תקבלי פחות שכר!!
אם קשה לך, עכשיו הזמן שקונים מיליונים!! תנצלי את הקשיים…
רואים כאן שיטות שונות לגבי אדם שהתאמץ והרגיל את עצמו למעלה מסוימת שהיה קשה לו להשיג אותה, ונלחם עם עצמו והצליח, האם כשיחלוף הקושי הראשוני יקבל שכר כמו בהתחלה.
נראה שלכאורה זו מחלוקת ראשונים.
כשהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שזרעו יהיה ככוכבי השמים, אומר הפסוק: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ה).
מסביר רש"י: "הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה, על האמונה שהאמין בו". (כלומר, אברהם אבינו קיבל שכר גדול על כך שהאמין להבטחה של הקב"ה).
ותמה עליו הרמב"ן: "ואיני מבין מה הזכות הזאת, למה לא יאמין באלוקי אמן? והוא הנביא בעצמו! ולא איש אל ויכזב. ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות, איך לא יאמין בבשורה טובה??"
אם אני מבטיח למישהו שאביא לו כסף, והוא מאמין לי. נו.. מגיע לו שכר על זה?
הבטחה לטובה, ועוד גדול המאמינים!
לכן מבאר הרמב"ן בשני מהלכים אחרים למה קיבל אברהם אבינו שכר "ויחשבה לו לצדקה". עיין שם.
לפי מה שראינו מסביר הרב קויפמן מגייטסהד, שלדעת רש"י, נכון שכעת אברהם אבינו הגיע לאמונה כדבר פשוט, אבל בתחילה היה לו קשה! אז כל החיים הוא יקבל שכר לפי הצער והקושי, לפום צערא אגרא [כמו השיטה של החיד"א והגר"י סלנטר]. ולכן אפילו האמונה הפשוטה, האמונה על בשורה טובה, נחשבת לו כדבר גדול.
לעומת זאת, הרמב"ן סובר שהאמונה של אברהם אבינו בהקב"ה לפי דרגתו עכשיו היא דבר פשוט, והוא לא מוכן לקבל שאמונה זו נחשבת למעלה ולדבר גדול על אברהם אבינו שהאמין בד'. [כמו שיטת הרבי ר' זושא]. ולכן מפרש אחרת לפי דרכו.
בעז"ה נזכה בקרוב בגאולה שהכל יהיה קל ונחמד, אבל על המאמץ היום בזמני החושך הקושי והגלות, יש שכר מיוחד שכדאי לנצל, ואולי גם נזכה לשכר גדול לנצח. כן יזכנו ה'.
