שיעורי תורה בספר משלי עם ביאור הגר"א – מתעדכן

התחלנו בס"ד סדרה חדשה בלימוד ספר משלי עם ביאור הגר"א – מוזמנים להצטרף!

לשון ביאור הגר"א על משלי שערכנו כאן, מבוסס על מהדורת מוה"ק ומהדורת הרב פיליפ לפי הענין. הניקוד נעשה בתוכנת  דיקטה עם הרבה תיקונים.

השיעור הראשון:

הן אמת חפצ"ת – חומר פועל צורה תכלית

פרק א' פסוק א' חלק 1
כולל גם הקדמה קצרה על הספר.

 

א. מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן-דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

ב. לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה:

ג. לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים:

מִשְׁלֵי. בְּכָל דָּבָר יֵשׁ חֹמֶר וּפוֹעֵל וְצוּרָה וְתַכְלִית, כמ"ש כַּמָּה פְּעָמִים. וְכֵן הוּא כָּאן: מִשְׁלֵי הוּא הַחֹמֶר שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה. שְׁלֹמֹה וְגוֹ' הוּא הַפּוֹעֵל. לָדַעַת וְגוֹ' הוּא תַּבְנִיתוֹ וְצוּרָתוֹ וְעִנְיָנוֹ. וְהַתַּכְלִית הוּא לָקַחַת מוּסָר, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.

 

השיעור השני:

להכיר את המחבר – חכם נבון ורחב לב, שלמה בן דוד מלך ישראל

פרק א' פסוק א' חלק 2
לעמוד מאחורי הדברים.

 

שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. כִּי הַלּוֹמֵד בְּסֵפֶר צָרִיךְ לֵדַע מִי הוּא הַמְּחַבְּרוֹ, כִּי אִם יִהְיֶה הַמְחַבֵּר גָּדוֹל בַּחָכְמָה, בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּסִפְרוֹ חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְכֵן בַּיִּרְאָה, וְכֵן בַּתּוֹרָה. וְהוּא עָשָׂה כָּאן שְׁלֹשָׁה סְפָרִים, שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה מִשְׁלֵי: אֶחָד עַל חָכְמָה, וְהַשֵּׁנִי עַל מוּסָר, וְהַשְּׁלִישִׁי עַל הַתּוֹרָה. וְנֶגֶד אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה אָמַר כָּאן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. נֶגֶד חָכְמָה אָמַר: שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב בֵּהּ 'וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם'. וְנֶגֶד מוּסָר אָמַר: בֶּן דָּוִד, שֶׁהָיָה חָסִיד גָּדוֹל כמ"ש חֲזַ"ל הָרוֹאֶה דָּוִד בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת, וכמ"ש 'שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי', וּכְשֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו שֶׁהָיָה בֶּן דָּוִד מִסְּתָמָא הָיָה מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו. וְנֶגֶד תּוֹרָה אָמַר: מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כמ"ש 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ'. וְאֵלּוּ הַג' מִשְׁלֵי הוּא סוֹד 'וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל'.

 

השיעור השלישי:

ההתמודדות עם היצר – לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה

פרק א' פסוק ב'
לאמור לאסורים צאו, לאשר בחושך הגלו.

 

ב. לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה:

לָדַעַת. עִנְיַן הַסֵּפֶר הוּא לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר וְגוֹ', לֵדַע חָכְמָה שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָרַע אֲשֶׁר הוּא פּוֹרֵשׂ לְרַגְלָיו, וְשֶׁלֹּא יִתְפַּתֶּה בְּפִתּוּיוֹ. וּמוּסָר. אִם יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, לְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁבֹּר אוֹתוֹ וכמ"ש 'לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ'. וְהַיְנוּ אוֹתָם שֶׁכְּבָר בְּיַד יִצְרָם, וְהֵם אֲסוּרִים תַּחַת יָדוֹ וְגָבַר עֲלֵיהֶם מְאֹד, יֵצְאוּ ע"י הַמּוּסָר, וְאוֹתָם שֶׁהֵם בַּחֹשֶׁךְ, שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹר וְאֵינָן מַכִּירִים פִּתּוּיוֹ, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה יִגָּלוּ לָהֶם וְיַכִּירוּ פִּתּוּיוֹ. לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה. כִּי אַף אִם יְשַׁבֵּר אֶת יִצְרוֹ וְתַאֲוָתוֹ, יִרְאֶה לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, וְלֹא יִהְיֶה צַדִּיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לְמָשָׁל, שֶׁיִּתְעַנֶּה כָּל הַשָּׁבוּעַ וְגַם בְּשַׁבָּת, וְכַדּוֹמֶה. וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה הוּא נֶגֶד שְׁלֹשָׁה שְׂכָלִים שֶׁבָּאָדָם: שֵׂכֶל הָעִיּוּנִי, שֵׂכֶל הַמַּחֲשָׁבָה, שֵׂכֶל הַמַּעֲשֶׂה. הָעִיּוּנִי הוּא בְּדַרְכֵי שָׁמַיִם בְּהִלּוּךְ כּוֹכָבִים וּבַמֶּרְכָּבָה וְכַדּוֹמֶה. וְשֵׂכֶל הַמַּחֲשָׁבָה הוּא לְהַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בַּמִּדּוֹת. וְשֵׂכֶל הַמַּעֲשֶׂה הוּא בַּמַּעֲשֶׂה, וְהֵן נֶגֶד חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים וּמִצְווֹת. חֻקִּים – בַּשָּׁמַיִם כמ"ש 'הֲיָדַעְתָּ חֻקֵּי שָׁמַיִם', וּמִשְׁפָּטִים הוּא בָּאָרֶץ כמ"ש 'מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ', וְהַמִּצְוֹת הֵן מְחַבְּרִין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהֵן סוֹד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאָדָם הַמְחַבְּרָן, וְהֵן סוֹד תּוֹרָה וּמִצְוֹת וּמִדּוֹת, וכמ"ש בְּפֵי' עַל יְשַׁעְיָה, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ, וְהַמֵּבִין יָבִין.

השיעור הרביעי:

לבצע בהצלחה – לקחת מוסר השכל, צדק משפט ומישרים

פרק א' פסוק ג'

 

ג. לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים:

לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל. הַתַּכְלִית הוּא לָקַחַת מוּסָר הַשְׂכֵּל, הַיְנוּ שֶׁיַּצְלִיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'וַיְהִי דָּוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל'. וּמָה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה 'לָדַעַת חָכְמָה' וְאַחַר כָּךְ 'מוּסָר', וְכָאן מוּסָר לְבַד, כִּי לִידִיעָה צָרִיךְ תְּחִלָּה לֵדַע הַחָכְמָה וְאַחַר כָּךְ לְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ בַּמּוּסָר, אֲבָל לְעִנְיַן עֲשִׂיָּה, הָעִקָּר הוּא הַמּוּסָר. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים. כְּלוֹמַר, זֶהוּ הַשֵּׂכֶל שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָקַחַת, שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּלוּלִים כָּל הַמִּדּוֹת, וְהַיְנוּ צֶדֶק לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת. וּכְשֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ לְבַד אֵין זֶה מוּסַר הַשְׂכֵּל, כִּי לֹא יַצְלִיחַ, שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ הָאָדָם לְמִדַּת הַכַּעַס, שֶׁהוּא מִשְׁפָּט, וְהַיְנוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם וְכוּ", וְלֹא לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ, וְאַף לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם צָרִיךְ לְמִדַּת הַכַּעַס לָתֵת דִּין לָרְשָׁעִים, לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כְּפִי הַדִּין. וְכֵן מֵישָׁרִים שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ לְמִדַּת הַיֹּשֶׁר, וְזֶהוּ עַל פִּי רֹב. וְלָכֵן מוּסַר הַשְׂכֵּל אֵינוֹ רַק אִם יִהְיֶה כָּלוּל מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה הַנַּ"ל, וְאָז יַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו. וְהֵן אַרְבָּעָה דְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְקַמָּן 'צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב'. וְאָמְרוּ מַאי 'כָּל מַעְגַּל טוֹב', זֶה הַתּוֹכֵחָה, וְהוּא נֶגֶד מוּסַר הַשְׂכֵּל, וְהֵם גַּם כֵּן אוֹתָן שֶׁבַּכָּתוּב 'וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אֶרֶץ'.

הג"ה: ונלע"ד פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁאוֹתָם שֶׁהֵם דַּלִּים עֲדַיִן שֶׁהָלְכוּ אַחַר מִדּוֹת רָעוֹת – אַחַר הַתַּאֲוָה אוֹ אַחַר הַכַּעַס – וְלָהֶם רְפוּאָתָן שֶׁיֵּלְכוּ בְּהִפּוּכָן כמ"ש הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת, אָמַר אֶצְלָם: 'וְשָׁפַט בְּצֶדֶק', הֵן הַשְּׁתֵּי מִדּוֹת צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כִּי הֵן צְרִיכִין לְזֶה, לְכָל אֶחָד הֶפְכּוֹ. אֲבָל 'לְעַנְוֵי אֶרֶץ' הֵם שֶׁכְּבָר שָׁבְרוּ יִצְרָן, לָהֶם טוֹב דֶּרֶךְ הַמִּישׁוֹר וְהַתּוֹכֵחָה, שֶׁהֵם טוֹב לַצַּדִּיקִים, לָכֵן כְּתִיב וְהוֹכִיחַ בַּמִּישׁוֹר. וְהָבֵן.

 

השיעור החמישי:

להביא את החכמה אל המציאות – לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה

פרק א' פסוק ד'
למד לאחרים, וילמדו אותך משמים.

 

ד. לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה:

לָתֵת.  אַחַר שֶׁיְּהֵא לוֹמֵד וְיֵדַע וְגַם יְקַיֵּם, אָז יִהְיֶה יָכוֹל גַּם לְלַמֵּד לַאֲחֵרִים, וְזֶהוּ: לָתֵת וְכוּ'. וְעוֹד, שֶׁתַּכְלִית הַסֵּפֶר הַזֶּה, אַף שֶׁאַחַר שֶׁלָּמַד וְיוֹדֵעַ וִיקַיֵּם יִהְיֶה לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁיָּבִין עוֹד, וְזֶהוּ לָתֵת לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. לִפְתָאיִם עָרְמָה. כִּי סוּג חָכְמָה נֶחֱלַק לְכַמָּה מִינִים פְּרָטִיִּים, וּמֵהֶם: חָכָם וְעָרוּם, וְחָכָם הַיְנוּ מִי שֶׁלָּמַד וְקִבֵּל וְיוֹדֵעַ הַרְבֵּה, וְעָרוּם הוּא הַיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹת וְלוֹמַר דְּבָרִים טוֹבִים וּמְתוּקִים, וְאָוֶן טָמוּן בְּלִבּוֹ. וְכֵן הַמַּכִּיר וּמֵבִין אֶת זֶה נִקְרָא גַּם כֵּן עָרוּם. וְזֶהוּ לָתֵת לִפְתָאיִם לְמִי שֶׁהוּא קַל לְהִתְפַּתּוֹת מֵחֲמַת שֶׁהוּא תָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַרְמוּמִיּוּת, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה עָרוּם, כמ"ש 'אֲנִי חָכְמָה שְׁכֶנְתִּי עָרְמָה' וְיָבִין פִּתּוּיוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע. לְנַעַר. לְאוֹתָן שֶׁהֵן רֵיק מֵחָכְמָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, יִתֵּן לָהֶם דַּעַת וּמְזִמָּה. פְּנִימִיּוּת וְחִצּוֹנִיּוּת.

הג"ה:  וְנִרְאֶה לענ"ד שֶׁ'זִמָּה' מְתַרְגֵּם הַמְּתַרְגֵּם עֲצַת חֲטָאִין וְהַיְנוּ שֶׁיִּתֵּן לְנַעַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת וְלֹא לְהִשָּׁמֵר מֵעֲבֵרוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה יוֹדֵעַ הַמִּצְוֹת, וְגַם לְהִתְיַעֵץ אֵיךְ לְהִשָּׁמֵר אֶת עַצְמוֹ מִזִּמָּה שֶׁהוּא עֲצַת חֲטָאִין. וְכֵן כָּל מְזִמָּה שֶׁבַּסֵּפֶר הַזֶּה יִתְפָּרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ זֶה.

השיעור הששי:

לקנות חכמה ובינה

פרק א' פסוקים ה' ו'
היחס הנכון לדברי חז"ל.

 

ה. יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה:

יִשְׁמַע. עַל יְדֵי  כָּל הַנַּ"ל יִשְׁמַע הֶחָכָם וְיוֹסִיף עוֹד לֶקַח. וְחָכָם הוּא מִי שֶׁלָּמַד הַרְבֵּה, לָכֵן אָמַר שֶׁיִּקַּח עוֹד מֵרַבּוֹתָיו וְיוֹסִיף חָכְמָה. וְנָבוֹן תַּחְבּוּלוֹת יִקְנֶה. הַיְנוּ הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר יִקְנֶה תַּחְבּוּלוֹת אֵיךְ לְהָבִין, וְאָמַר יִקְנֶה, כִּי לַהֲבָנַת דָּבָר, טוֹב חָבֵר טוֹב, בִּכְדֵי לְהוֹצִיא מִפִּיו כָּל דָּבָר. וְאָמְרוּ 'קְנֵה לְךָ חָבֵר'.

 

ו. לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם:

לְהָבִין מָשָׁל. עַכְשָׁו מְפָרֵשׁ מָה לְהָבִין. מָשָׁל. תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מְכַנֶּה בְּשֵׁם מָשָׁל, כִּי הַמָּשָׁל תָּמִיד מוּבָן, אַךְ הוּא לְבוּשׁ לְדֻגְמָתוֹ וְעִנְיַן פֶּלֶא, וְכֵן דִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הוּא מוּבָן, אַךְ נִתְלַבֵּשׁ בָּהּ עִנְיָנִים פִּלְאִיִּים, וְזֶהוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִין הַמָּשָׁל שֶׁהוּא הַלְּבוּשׁ, וְהַמְּלִיצָה שֶׁהוּא הַנִּמְשָׁל. דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם. וּמְכַנֶּה אַגָּדַת חֲכָמִים לְחִידָה, מִפְּנֵי שֶׁדִּבְרֵיהֶם אֵינָם מוּבָנִים, כְּמוֹ חִידָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְחַבְּרָם אִם לֹא יָבִין תַּכְלִיתוֹ הַנִּלְבָּשׁ בְּתוֹכָהּ, וְאָז יָבִין גַּם הַחִידָה. וְלָכֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהוּא הַנִּמְשָׁל וְתַכְלִיתָן שֶׁל הַדְּבָרִים, וְחִידֹתָם הֵם הַדְּבָרִים עַצְמָם, שֶׁהִיא הַחִידָה. וְעַד כָּאן הַקְדָּמַת הַסֵּפֶר, מִי הַמְּחַבְּרוֹ, וּלְצֹרֶךְ מָה עֲשָׂאוֹ.

וְכָלַל כָּאן אַרְבָּעָה דְּבָרִים: לִלְמֹד וְלַעֲשׂוֹת, וְהַמַּעֲשֶׂה נֶחֱלַק לִשְׁלֹשָׁה, וְהַיְנוּ: 'לָקַחַת' וּ'לָתֵת' וְ'יִשְׁמַע'. וְיִשְׁמַע וּלְהָבִין הַכֹּל אֶחָד, וְהֵם, שֶׁמִּתְּחִלָּה יִקַּח הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁמַע וְיָבִין עוֹד. וְחׇשִׁיב כָּאן ט"ו דְּבָרִים, ג' כְּלָלִים וי"ב פְּרָטִים, וְהַיְנוּ 'חָכְמָה' וּ'מוּסָר' וּ'בִינׇה' הֵם הַשְּׁלֹשָׁה כְּלָלִים, והי"ב פְּרָטִים הֵם: הַשְׂכֵּל, צֶדֶק, וּמִשְׁפָּט, וּמֵשָׁרִים, עָרְמָה, וְדַעַת, לֶקַח, וְתַחְבּוּלוֹת, מָשָׁל, וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם. וְכֵן הוּא י"ב שְׁבָטִים וְג' אָבוֹת, וְכֵן י"ב תֵּבוֹת דְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וְג' שֵׁמוֹת.

השיעור השביעי:

הגישה הנכונה – יראת השם ראשית דעת

פרק א' פסוק ז'
לחפש באמת ולמצוא.

 

ז. יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ:

יִרְאַת ה'. כָּאן הוּא הַתְחָלַת הַסֵּפֶר, וְקָאֵי עַל מ"ש לְעֵיל, שֶׁעִנְיַן הַסֵּפֶר הוּא 'לָדַעַת' וְאוֹמֵר עַכְשָׁו, שֶׁהַיִּרְאָה הוּא רֵאשִׁית וּתְחִלַּת הַדַּעַת, כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל כָּל שֶׁיִּרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת כו'. וְהַיְנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאִם אֵין בּוֹ יִרְאַת ה' אָז הוּא אֱוִיל, שֶׁהוּא הַפּוֹרֵק עֹל, וְהֵפֶךְ בַּעַל יִרְאָה. וְחָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ. מִפְּנֵי שֶׁאִם יֵשׁ בָּאָדָם יִרְאַת ה' יִלְמַד לָדַעַת, בִּכְדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ מִמַּה לִּשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ. וְדֶרֶךְ הָאָדָם כְּשֶׁרוֹצֶה אֶת הַדָּבָר וּמוֹצְאוֹ, חָבִיב עָלָיו וְשָׁמוּר בּוֹ, אֲבָל אִם אֵין בּוֹ יִרְאַת ה' וְאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִן הַחֵטְא, אַף שֶׁלּוֹמֵד כַּמָּה פְּעָמִים לֹא יִמְצָא, כִּי אֵינוֹ לוֹמֵד בִּכְדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ מִמַּה לְּהִזָּהֵר, וְכָל מִלְּתָא דְּלָא רַמְיָא עֲלֵהּ לָאו אַדַּעְתֵּהּ, וְלָכֵן אַף שֶׁיִּלְמְדוּ, הַחָכְמָה וּמוּסָר בָּזוּי אֶצְלָם וְלֹא יִהְיֶה מִתְקַיֵּם בָּהֶם. (הגה"ה: ונלע"ד מַה שֶּׁכָּתוּב 'חָכְמָה וּמוּסָר' ב' דְּבָרִים, כִּי בְּיִרְאַת ה' יֵשׁ ב' מִינֵי מַשְׁמָעֻיּוֹת: אַחַת מִלְּשׁוֹן הֲבָנָה, וְזֶהוּ חָכְמָה, וְהַשֵּׁנִית מִלְּשׁוֹן מוֹרָא, וְלָכֵן כִּי אִם אֵין בּוֹ יִרְאַת ה' כְּלָל, אָז הַחָכְמָה וּמוּסָר בָּזוּ):

השיעור השמיני:

שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך

פרק א' פסוק ח'
למה מוסר אביך תשמע, ותורת אמך אל תיטוש?
מי הוא אביך ומי היא אמך?

 

ח. שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל-תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ:

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ. זֶה קָאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה 'לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה', וּמְפָרֵשׁ מָה הֵן אִמְרֵי בִינָה. וְאָמַר שָׁם 'אִמְרֵי' לְשׁוֹן רַבִּים כִּי מוּסָר הוּא בְּסוֹד הַדַּעַת הַמְחַבֵּר חָכְמָה וּבִינָה, וְקָאֵי 'אִמְרֵי בִינָה' גַּם עַל הַמּוּסָר. מוּסַר אָבִיךָ. הוּא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְתוֹרַת אִמֶּךָ הוּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּבִכְלָלוּת, אֵלּוּ הַשְּׁנֵי פְּסוּקִים הוּא תּוֹרָה וּמִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְהַיְנוּ: 'רֵאשִׁית דַּעַת' הוּא הַתּוֹרָה. וּשְׁמַע גו' הוּא מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְאַל תִּטֹּשׁ הוּא לֹא תַעֲשֶׂה. וְהֵן נֶגֶד שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין שֶׁבָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ.

השיעור התשיעי

המסר של התכשיטים – כי לוית חן הם לראשך

פרק א' פסוק ט'
התכשיטים כמדליות.
תכשיט לראש ותכשיט לצוואר.

ט. כִּ֤י | לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ:

כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ. הָעִנְיָן, כִּי בִּימֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂים לִנְשׁוֹתֵיהֶם תַּכְשִׁיטִים לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרָה דְּבִיתְהוּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ קַטְלָא שֶׁל זָהָב, וְאָמַר לָהּ: לָא עַבְדֵת כִּדְבִיתְהוּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְהָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי מִינֵי תַּכְשִׁיטִים, לָרֹאשׁ וְלַצַּוָּאר, וְהַיְנוּ, לְבַעֲלַת שֵׂכֶל וּלְבַעֲלַת מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְדֶרֶךְ לַעֲשׂוֹת תַּכְשִׁיט הָרֹאשׁ מֵחֲתִיכָה אַחַת, דֻּגְמַת הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא אֶחָד, וְעַל הַצַּוָּאר מֵחֲתִיכוֹת הַרְבֵּה, דֻּגְמַת הַמַּעֲשִׂים, שֶׁכָּל מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְכֵן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת עַצְמָן הֵן תַּכְשִׁיטִים לְהָרֹאשׁ וְהַגּוּף. וְכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הֵם אוֹר אֶחָד, וּמִצְוָה לִלְמֹד בְּכָל זְמַן, אֲבָל הַמִּצְוֹת אֵינָן נוֹהֲגוֹת אֶלָּא כָּל אַחַת בִּזְמַנָּהּ. וְזֶהוּ: כִּי לִוְיַת חֵן הִיא הַתּוֹרָה, וַעֲנָקִים. לְשׁוֹן רַבִּים, הֵם הַמִּצְוֹת, לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. הוּא הַגּוּף.

 

השיעור העשירי:

לזהות פיתויים וללמוד אותם

פרק א' פסוקים י' י"א י"ב י"ג
איך מזהים פיתויים?
מתי בודקים את הדברים לפי הדובר?

 

י. בְּנִ֡י אִם-יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל-תֹּבֵֽא:

בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים. חוֹטֵא הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְהוּא לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּרֵישׁ יְשַׁעְיָה. אִם יְפַתּוּךָ. אוֹתָן בְּנֵי אָדָם הַחֲסֵרִים מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה. אַל תֹּבֵא לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי לֹא לְמִצְוָה הֵם בָּאִים לְפַתֹּתְךָ, כִּי הֵם בְּעַצְמָם אֵינָם חֲפֵצִים בָּזֶה וְאֵינָם עוֹשִׂים, וּבְוַדַּאי מָה שֶׁהֵם רוֹצִים לְפַתֹּתְךָ הַיְנוּ לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת. וְעַכְשָׁו מְפָרֵשׁ הַפִּתּוּיִים שֶׁלָּהֶם.

 

יא. אִם-יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם:

אִם יֹאמְרוּ וְגוֹ'. הָעִנְיָן, שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינֵי יֵצֶר הָרַע: תַּאֲוָנִי וְכַעֲסָנִי, וְהֵם נֶגֶד 'לֹא תִרְצַח' וְ'לֹא תִנְאָף', וּכְמוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה כָּתוּב תְּחִלָּה 'לֹא תִרְצַח' וְאַחַר כָּךְ 'לֹא תִנְאָף', כֵּן אָמַר כָּאן תְּחִלָּה הַפִּתּוּיִים שֶׁל הַכַּעֲסָנִי, וְאַחַר כָּךְ שֶׁל הַתַּאֲוָנִי. לְכָה אִתָּנוּ. כְּלוֹמַר, אַתָּה לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר רַע, רַק 'לְכָה אִתָּנוּ'. נֶאֶרְבָה לְדָם. וַאֲנַחְנוּ 'נֶאֶרְבָה לְדָם'. נִצְפְּנָה לְנָקִי. שֶׁהַגַּזְלָנִים הֵם שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבַּע: אֶחָד, הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת וְנוֹטֵל הַמָּמוֹן. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁנּוֹטֵל הַמָּמוֹן לְבַד. וּבְכָל אֶחָד הֵם שְׁנַיִם: אֶחָד שֶׁהוּא בַּבַּיִת, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא בַּשָּׂדֶה עַל הַדְּרָכִים. וְאוֹתָם שֶׁהוֹרְגִים אֶת בַּעַל הַבַּיִת בְּבֵיתוֹ, הוּא דֻּגְמַת הָאוֹרֵב שֶׁאוֹרֵב עָלָיו וְרוֹאֶה הָעֵת אֲשֶׁר יָכוֹל לִפֹּל עָלָיו פִּתְאוֹם, וְאָז נוֹפֵל עָלָיו וְהוֹרֵג אוֹתוֹ. וְזֶהוּ נֶאֶרְבָה לְדָם. נִצְפְּנָה לְנָקִי. הֵם אוֹתָם הַטּוֹמְנִים עַצְמָם בִּמְעָרוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים עַל הַדְּרָכִים עַד שֶׁנּוֹפֵל בְּיָדָם, וְזֶהוּ 'נִצְפְּנָה לְנָקִי', שֶׁיֵּצֵא נָקִי מִנְּכָסָיו, וְהוּא נֶגֶד אוֹתָם הָעוֹמְדִים עַל הַדְּרָכִים לִגְזֹל מָמוֹן לְבַד. חִנָּם. כִּי הַבָּא עַל הָאָדָם לִטֹּל מָמוֹנוֹ בַּעֲלִילָה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּלֵט מִן הָעֲלִילָה בְּרוֹב הִתְנַצְּלוּת, אֲבָל אִם בָּא עָלָיו לִטֹּל מָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא בַּעֲלִילָה, רַק בְּחָזְקָה, לֹא יְמַלֵּט מִיָּדוֹ, לְזֶה אָמַר 'חִנָּם', שֶׁלֹּא בַּעֲלִילָה כְּלָל, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה.

 

יב. נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר:

נִבְלָעֵם. כְּלוֹמַר אֶת הַמָּמוֹן. כִּשְׁאוֹל דֻּגְמַת הַשְּׁאוֹל שֶׁמַּפְרִיד אֶת הָאָדָם מִמָּמוֹנוֹ, כֵּן כַּאֲשֶׁר אָנוּ 'נִבְלָעֵם' אֶת מָמוֹנָם יִהְיֶה נִפְרָד מֵהֶם כְּיוֹרֵד שְׁאוֹל. חַיִּים. רַק בָּזֶה יִשְׁתַּנֶּה מִן הַיּוֹרֵד שְׁאוֹל, כִּי הַיּוֹרֵד שְׁאוֹל הוּא אַחַר מִיתָה, וְזֶה יִשָּׁאֵר בַּ'חַיִּים'. וְזֶהוּ נֶגֶד הַכַּת אֲשֶׁר נוֹפְלִים עַל הָאָדָם בִּהְיוֹתוֹ שָׁלוֹם וְשָׁלֵיו בְּבֵיתוֹ, וְנוֹטְלִים הַמָּמוֹן לְבַד. וּתְמִימִים. זֶהוּ נֶגֶד כַּת הָרְבִיעִית [גרסת מוה"ק: הַשְּׁנִיָּה], הַטְּמוּנִים בַּשָּׂדֶה עַל הַדְּרָכִים, וְהוֹרְגִים וְנוֹטְלִים גַּם הַמָּמוֹן. וְזֶהוּ: 'וּתְמִימִים', כִּי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְאוּמָהּ, נוֹפֵל בְּיָדָם כְּיוֹרְדֵי בּוֹר, דֻּגְמַת הַהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל לְתוֹךְ הַבּוֹר.

 

יג. כָּל-ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל:

כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא. הוּא נֶגֶד הַכַּת הָרְבִיעִת שֶׁסִּיֵּם בָּהּ, וְהֵם הַהוֹרְגִים עַל הַדְּרָכִים, שֶׁאֶצְלָם הַמָּמוֹן שֶׁנּוֹטְלִים הוּא כְּמוֹ מְצִיאָה, כִּי מִי יִדְרֹשׁ אַחֲרָיו, שֶׁהוּא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ. וְגַם מִי יִדְרֹשׁ אַחֲרֵיהֶם, שֶׁגַּם הֵם אֶפְשָׁר שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמָּקוֹם הַהוּא וְאֵין מִי שֶׁיַּכִּיר אוֹתָם. וְלָכֵן פִּתּוּיָם שֶׁהַ'הוֹן יָקָר' יִהְיֶה כְּ'נִמְצָא'. נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל. וְנֶגֶד אוֹתָם הַשֹּׁלְלִים עַל הַדְּרָכִים וּמַנִּיחִים בַּחַיִּים, אֵין זֶה כִּמְצִיאָה, כִּי הַבְּעָלִים עֲדַיִן בַּחַיִּים וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּדָּרְשׁוּ מִיָּדָם, רַק הוּא שָׁלָל שֶׁשּׁוֹלְלוֹ מִיָּדוֹ, שֶׁרָחוֹק הוּא שֶׁיִּדְרֹשׁ אַחֲרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָם, וְגַם הֵם אֶפְשָׁר שֶׁרְחוֹקִים מֵהַמָּקוֹם הַהוּא וְאֵין מִי שֶׁיַּכִּיר אוֹתָם.

הוסיפו את התגובה שלכם:

2 תגובות
  1. אהרן פאור הגב

    שום וברכה מאוד נהנתי מהשיעורים על משלי לומד מזה הרבה תודה רבה!!!! רציתי לדעת אם ימשיכו להתעדכן , שוב פעם תודה רבה!!!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן