המאבק הפנימי של יעקב אבינו, יאוש ותקוה. בגשמיות וברוחניות.
הכח הפנימי המתגלה בפרטים הקטנים והאבודים – הכח של יעקב אבינו.
וזה לשונו:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. במדרש (בראשית רבה סח ב) שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני כו' חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריה, לית אנא מוביד סברי מן בריה ח"ו אלא עזרי מעם ה'. הענין בזה כשיצא יעקב מבאר שבע ולא היה לו לחם לאכול ולא שום דבר והוצרך לילך אל לבן ולעסוק בצאן למען פרנסתו, נפל דעתו מאוד לאשר הביט וראה עצמו קטן מאד נגד אבותיו כי הם לא היו צריכים כלל להביט לעניני עוה"ז והיו עוסקים תמיד בעבודה ובמעשה מרבה, והוא יצטרך לעסוק בדברים קטנים כאלו. חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריה, היינו אף שהם היו בדברים גדולים ואני רואה את עצמי בדברים קטנים, מכל מקום גם בזה יש עבדות הש"י כי יוצר הכל הוא.
