כח העזות של הנמר, והכנסתו לקדושה.
וז"ל שם משמואל בראשית פרשת מקץ שנה תרע"ד:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה. ודורשי רשימות אמרו שקאי על הנפשות שאין להם עלי' ותיקון בשבת יש להם עלי' ותיקון בחנוכה. יש לומר הטעם, היות ידוע שאדם זוכה לשבת לפי מסת הכנתו בימות החול כמו שרמזו ז"ל (ע"ז ג' א) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. והנה מדת היונים היא עזות כמו שראה דניאל מלכות יון בדמות נמר שיש בו מדת העזות, כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ה) הוי עז כנמר, והם הכניסו מדת החוצפה והעזות בישראל. וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום לקחו מהם מדת העזות להקדושה, והיינו שהאדם אף שאינו כדאי ואינו ראוי ירהיב עוז בנפשו לגשת אל הקודש ולהאמין בעצמו שמעתה יחזיק מעמד ולא יפול עוד בנופלים. וע"כ מובן שהנפשות שאין להם עלי' בשבת מפאת העדר הכנה קודמת, יכולה להיות להם עלי' בחנוכה, שאז הוא זמן התקרבות שלא לפי מסת ההכנה:
