לשמוע, לקלוט, לזכות!
גרישה היה יהודי יקר שחי במוסקבה תחת השלטון הקומוניסטי. הוא הקפיד להגיע בקביעות לשיעורי תורה, שהתקיימו במחתרת ובחשאי מתוך סיכון גדול. לאט לאט ראו משתתפי השיעור שגרישה אמנם משתתף קבוע ועקבי בשיעור, אבל הוא לא מבין מילה… ככל הנראה הוא לא היה מסוגל להבין. ובכל זאת, למרות הסיכון הנורא, הוא היה מגיע בקביעות, יושב ומנמנם.
מארגני השיעור ידעו והבינו את גודל הסכנה אם ייתפסו 'על חם', וברור היה להם שככל שמספר המשתתפים גדול יותר, הסיכון להיתפס גדול יותר. כשראו שגרישה ממילא אינו מבין כלום, הם פנו אליו בבקשה שיפנה את מקומו לאחרים שרצו מאוד להגיע. גרישה סרב בתוקף. הוא עמד על כך שהוא רוצה להמשיך ולשבת בשיעור. שאלו אותו המארגנים: אבל הרי אתה לא מבין כלום, ואתה בכל מקרה ישן כל הזמן. למה אתה מתעקש להגיע?
גרישה גילה את גבו, שהיה מלא צלקות מחרידות וסימני מכות נוראות, וסיפר: "פעם, כשהייתי צעיר, ישבתי במסעדה ואכלתי. לפתע פרצו לתוך המסעדה סוכני קג"ב גברתנים, ועצרו את כל הנוכחים. התברר לי לחרדתי, שבזמן שאני ישבתי ואכלתי בתמימות, התקיימה במסעדה התכנסות של מורדים, שחותרים נגד השלטון הקומוניסטי. בחקירות הקשות שעברתי היכו אותי מכות רצח, וכמה שניסיתי לזעוק שאין קשר ביני לבין המורדים, שבמקרה נקלעתי לשם, הם צעקו עליי משפט אחד שוב ושוב: 'אם אתה יושב איתם, אז אתה מהם!' 'אם אתה נמצא איתם, אתה משלהם!'"
"יום יבוא", המשיך גרישה, "אני אגיע לשמיים אחרי מאה ועשרים. ישאלו אותי האם למדתי תורה. מה אענה? הרי אני לא מסוגל ללמוד… משום כך אני חייב להשתתף בשיעור, ובבית דין של מעלה, אני אגלה את הגב שלי, אראה להם את הצלקות ואומר להם כך: 'בקג"ב לימדו אותי שאם אני יושב איתם, אז אני מהם! אני ישבתי עם לומדי תורה, אז אני מהם!'"
בפרשת וילך הצטווינו על מצות 'הקהל'. בחג הסוכות במוצאי שנת השמיטה, מצוה לכל העם, אנשים ונשים וטף, להתאסף בבית המקדש, לשמוע את קריאת הפרשה מפי המלך.
הגמרא מספרת: "מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא, שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש… ובמה הייתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. ומה דרש בה? 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף', אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף – למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן".
הבן איש חי, בספר בן יהוידע, מסביר את הביטוי 'באות לשמוע' שנאמר על הנשים, בשונה מן הגברים שנאמר עליהם 'באים ללמוד'. הוא מסביר שלפי המקובל בזמנם, נשים לא למדו תורה, ולכן לא הבינו את הדברים שנאמרו בפרשת הקהל, ובכל זאת באו לשמוע! גם אם לא מבינים כלום, יש מעלה גדולה בעצם השמיעה. בזוהר הקדוש מובא שיש היכלות בגן עדן שיושבות בהם נשים שלומדות את מצוות התורה ומתעסקות בטעמי התורה. על אף שבעולם הזה הן אינן עוסקות בתורה, הן שומעות דברי תורה, וגם אם כאן בעולם הזה אינן מבינות דבר, הנשמה קולטת את דברי התורה. כאשר הן מגיעות לגן עדן מתעורר בהם כוח הקליטה, והן זוכות לעסוק בתורה.
אדם שישן בבית הכנסת, שאינו מבין מילה מן השיעור, ומתעורר לצלילי קדיש דרבנן, שימשיך ויגיע, כי הנשמה שלו קולטת. בעולם הבא תהיה לו לאדם תועלת גדולה מאוד מכל דיבור של תורה ששמע.
נתחזק כולנו ללמוד תורה, לקחת חלק בשיעורי תורה, ובס"ד נזכה להבין את התורה כראוי בעולם הזה ובעולם הבא.
גמר חתימה טובה ושבת שלום לנו ולכל ישראל.
